השימוש בתזונה או בתוספי תזונה, מתוך כוונה להיטיב עם הבריאות או אפילו לרפא מחלות מסוימות, נפוץ ברפואה המסורתית ברחבי העולם. חומרים בעלי פעילות ביולוגית קיימים במזון וניתנים להוצאה ולריכוז לתוספי מזון. דוגמאות לכך הם: פולי-פנולים (polyphenols), פיטו-אסטרוגנים (phytoestrogens), פיטו-סטרולים (phytosterols) וחומצות שומן רב-לא-רוויות (PUFA).
 
מדפי בתי המרקחת, העמוסים בתוספי תזונה שונים מיצרנים רבים, מעידים כי מדובר בשוק גדול. בארה"ב גלגלה תעשיית תוספי המזון בשנת 2003 סך של 18.8 מיליארד דולר, ובישראל הראה סקר מבת של משרד הבריאות, כי 21.5% מהנדגמים צרכו תוספי תזונה בחודש האחרון. במחקר שפורסם ב-IMAJ בינואר 2004 הראו המחברים, כי שיעור המשתמשים בישראל ברפואה משלימה או חלופית  (Complementary and alternative medicines) עלה מ-6% בשנת 1993 ל-10% בשנת 2000.
 
מבלי לנתח את הסיבות מדוע מטופלים מעדיפים לבחור בערוץ זה כדי לנסות להביא מזור למחלתם, ספק אם הם מכירים את המחקר שפורסם ב-Eur J Epidemiol – 2003. במחקר זה התברר, כי בקרב חולות סרטן השד שפנו לטיפולים חלופיים, המחלה הייתה מפושטת יותר. ממצא זה מעיד, כי על האיחור בפנייה לטיפול רפואי מקובל שילמו חולות אלו מחיר כבד.

אחת השאלות המרכזיות העומדות על הפרק בשימוש בפרמקו-תזונה היא, עד כמה בטוח הדבר ומהי התמיכה המדעית המצדיקה אותו. ניקח לדוגמה את ויטמין E ונבחן את הרקע, ההצדקה והבסיס המדעי לשימוש בו בפרמקו-תזונה.

תפקידו של הוויטמין בגופני הוא לשמש כאנטי-אוקסידנט, במיוחד בתהליכי החמצון של שומנים. הכמות היומית המומלצת לצריכה (RDA) היא 35 מ"ג ליום ומבוססת על צריכתו בתצורת α-tocopherol. תצורות נוספות בהן הוא קיים בטבע (β-, γ-, δ-tocopherols) אינן מתקשרות לחלבון הקושר את ה α-tocopherol, או לחלופין, אינן הופכות בגוף לתצורת הα-, ומכאן שאינן תורמות לפעילותו של ויטמין זה.

רק מקרים מועטים של מצבי חסר בוויטמין E תועדו בספרות הרפואית. הסימנים של חסר בוויטמין זה הם נוירופאתיה פריפרית וחוסר יציבות בהליכה (אטאקסיה). המקור העיקרי של ויטמין E בתזונה נמצא בשמנים צמחיים, המספקים כמחצית מכמות ויטמין E בכלכלה המערבית. מקורות עשירים נוספים הם דגני בוקר, אגוזים ופירות.

ויטמין E במינונים גבוהים עלול לגרום נזק בריאותי. יש להדגיש, כי לא נרשמו מקרים בהם נגרמו תופעות לוואי ממינונים גבוהים של ויטמין E כאשר מקורו היה המזון בלבד. דיווחים של בעיות כתוצאה מלקיחת מינונים עודפים של ויטמין זה ידועים רק כאשר הוא נלקח כתוסף, בצורה מרוכזת.
 
החשש ממינון גבוה של ויטמין E מיוחס להשפעה אפשרית שלו על קרישות הדם: לוויטמין E אינטראקציה ידוע עם ויטמין K, שאותו הוא נוגד. בנוסף לכך, בתנאי מעבדה, גורם ויטמין E לירידה בצימות טסיות. שתי עובדות אלו מעלות את החשש, כי שימוש בוויטמין E בכמויות גדולות עלול להגביר את הנטייה לדימום בקרב הצורכים אותו. במחקר שבוצע לאחרונה, תיארו BOOTH וחב' כי תוספת של 1,000 יחידות של ויטמין E ליום במשך 12 שבועות, גרמה לירידה של פי שלושה בחלבוני הקרישה באנשים בריאים. בעקבות ממצאים אלו ודומים להם הוחלט לקבוע ערך Upper tolerable Level, שהוא ערך שלא רצוי לחרוג ממנו, בגלל החשש מתופעות לוואי לא רצויות. יש להדגיש, כי בקביעת ערך זה אין משתמע שלמינונים גבוהים של תוסף מזון יש ערך בריאותי, אלא המלצה לציבור שלא רצוי לעבור ערכים אלו. ערךUL  עבור ויטמין E נקבע ל-1,000 מ"ג ליום לאדם בוגר.

יש לציין, כי לאחרונה פורסמה מטא-אנליזה שאיחדה את ממצאי כל המחקרים כפולי הסמיות שבהם השתמשו בתוסף המכיל ויטמין E (ANNALS OF INTERNAL MEDICINE 2005). סקירה זאת הראתה, כי במחקרים אשר בהם השתמשו החוקרים במינונים של ויטמין E הגבוהים מ-400 מ"ג ליום, שיעור התמותה היה גבוה יותר, וכי בחישובי רגרסיה נמצא, כי העלייה בתמותה החלה בערך סף של 150 מ"ג ליום.

בטבלה מס' 1 נכללו מחקרים שבוצעו בשיטה כפולת סמויות על האוכלוסייה הכללית (ולא על חולים במחלה מסוימת) ואשר בדקו שיפור בריאותי ולא שיפור בערך מעבדתי. מעיון בתוצאות מחקרים אלו עולה, כי התועלת מהשימוש בוויטמין E בהכללה גורפת לכלל האוכלוסייה, לא הוכחה כמשפרת את הבריאות.  

כיוון שיכולתו של ויטמין E לתפקד כאנטי-אוקסידנט מעמידה אותו בפוטנציאל לעזור במיוחד לאנשים הנמצאים בסיכון לחלות במחלת לב,  בוצעו מספר מחקרים גדולים גם באוכלוסייה זאת (טבלה מס' 2).