סקירה סיסטמתית ומטה אנליזה, שפורסמה ב-British Medical Journal, בחנה את ההשפעה של פעילות גופנית על הטיפול בהפרעת דיכאון מג’ורית, וזאת בהשוואה לטיפול בנוגדי דיכאון, פסיכותרפיה וטיפולי ביקורת.
החוקרים מצאו כי פעילות גופנית – יוגה, צעידה, ג’וגינג ואימוני כוח – יעילים ונסבלים היטב בטיפול בדיכאון.
בהשוואה לטיפול ביקורת פעיל, ריקוד הדגים הפחתה משמעותית בציון הדיכאון (0.96-), ולאחריו צעידה וג’וגינג (0.63-), יוגה (0.55-), אימוני כוח (0.49-), פעילות אירובית (0.43-) וטאי צ’י (0.42-).
השילוב של פעילות גופנית ו-SSRIs והשילוב של פעילות גופנית ופסיכותרפיה הדגימו אף הם יעילות (0.55- ו-0.54-, בהתאמה).
החוקרים סיכמו כי השילוב של פעילות גופנית עם טיפול בנוגדי דיכאון עשוי לספק למטופלים יתרונות נוספים העולים על טיפול תרופתי בלבד.
