National Heart & Lung Institute, לונדון: שיעול כרוני הינו סימפטום נפוץ אך רק מעטים מהסובלים ממנו פונים לעזרה רפואית.
טיפול בגורמים לשיעול עשויים להוביל לפתרון הבעיה אך גישה טיפולית זו אינה מצליחה תמיד מכיוון שישנו שיעור מסוים של כשלון בטיפול אפילו כאשר הגורמים לשיעול מטופלים בצורה מתאימה.
שיעול ממושך עשוי לגרום להידרדרות באיכות החיים ובמקרים כאלו הטיפול בתרופות נגד שיעול מהווה אינדיקציה חד משמעית.
התרופות הזמינות היום לטיפול בשיעול כרוני הינן תרופות בעלות פעילות מרכזית כגון אופיואידים
(morphine, codeine, dextromethorphan) או תרופות נגד צינון בעלות פעילות פריפרלית ( moguisteine ו- levodropropizine).
מחקרים מוקדמים מדווחים על הצלחה בהפחתת השיעול בחולים בברונכיטיס כרונית או COPD באמצעות תרופות אלו, אך מחקר מעמיק יותר לא מצא כל תועלת בטיפול ב- COPD עם קודאין.
כמו כן, על מנת לקבל אפקטים רצויים בשימוש בתרופות הללו נחוץ מינון גבוה ומינון כזה קשור בתופעות לוואי לא רצויות.
תיאורי מקרים נוספים דיווחו על התועלת שבתרופות בעלות פעילות מרכזית כגון amitryptiline, paroxetine, gabapentin, carbamezepine לטיפול בשיעול כרוני, אופיואידים חדשים כגון nociceptin או antagonists עשויים להיות אפקטיביים יותר.
המאמר מוסיף ואומר כי יעילותן של תרופות נגד שיעול צריכה להיבדק במחקרים מסוג double-blind randomized. חולים בשיעול כרוני זקוקים בצורה נואשת לתרופות אפקטיביות אשר ניתן להשתמש בהן לתקופה ארוכת טווח.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
