אלדוסטרון הוא הורמון סטרואידי המיוצר בשכבה החיצונית (zona glomerulosa) של קליפת האדרנל, כאשר חומר המוצא ליצירתו הוא כולסטרול, כאשר האנזימים המיטוכונדריאלים המקטלזים את יצירת אלדוסטרון שייכים למשפחת ציטוכרום P450. במהלך הסינתזה הופך הכולסטרול ל-pregnenolone, בהמשך לפרוגסטרון ולבסוף לאלדוסטרון.
התפקיד ההורמונאלי העיקרי של אלדוסטרון הוא לפקח על ריכוז המינראלים נתרן ואשלגן בדם, ועל מאזן הנוזלים בגוף. הוא עושה זאת בהגדלת הספיגה-מחדש של מים ושל יוני נתרן והפרשת יוני אשלגן ומימן באבוביות המפותלות המרוחקות בכליה. כך עולה נפח הדם בגוף, וממילא עולה לחץ הדם. בהתאם, תרופות המפריעות להפרשת אלדוסטרון או לתפקוד שלו, משמשות להפחתת לחץ-דם. לדוגמה, ספירונולקטון, מפחית לחץ דם בהיותו חוסם את הקולטן של אלדוסטרון. אלדוסטרון הוא מרכיב בציר רנין-אנגיוטנסין, ואכן ההורמון רנין מעודד הפרשת אלדוסטרון, ולעתים מדידת רמת אלדוסטרון נעשית במקביל לקביעת רמת רנין בדם. גם מצב של היפרקלמיה יעודד הפרשת אלדוסטרון, באופן שיסייע להרחקת אשלגן בשתן. גם במצבי חירום של דימומים או הלם תת-נפחי (hypovlemic shock), תעלה רמת אלדוסטרון, כאמצעי למנוע איבוד נוזלים מסוכן.
רמת אלדוסטרון בדם תעלה גם בתגובה למֶכָנוֹ-קולטנים (stretch receptors) הממוקמים בעליות הלב, החשים ירידה בלחץ הדם. בתגובה לקולטנים אלה, אלדוסטרון יגביר ספיגה מחדש של נתרן מהשתן, מהזיעה ומהמעיים. בכך תגדל האוסמולריות של הנוזל החוץ-תאי, ולחץ הדם יחזור לתקנו. אלדוסטרון פועל גם להחדרת אשלגן אל תוך תאים, ובנוסף גם מעודד ספיגה מחדש של נתרן ומים מבלוטת הרוק ומבלוטות הזיעה, תמורת כניסת אשלגן לבלוטות אלה. אלדוסטרון אחראי לספיגה מחדש של כ-2% מכלל הנתרן החולף בכליות, השווה בערך לכל כמות הנתרן בדם בתנאים של GFR תקין.
גירוי ליצירת אלדוסטרון עשוי לבוא ממספר גורמים: א. העלאה בפלזמה של רמות אנגיוטנסין II, ההורמון ACTH או אשלגן. רמת אנגיוטנסין II מפוקחת על ידי אנגיוטנסין I וזה מפוקח על ידי ההורמון רנין. אך אין ספק שרמת אשלגן היא הגריין הרגיש ביותר ליצירת אלדוסטרון, והוא עושה זאת על ידי דה-פולריזציה של תאים ב-zona glomerulosa, מה שפותח בממברנות של תאים אלה תעלות סידן שהן-voltage dependant. ב. חמצת בפלזמה היא גורם אחר ליצירת אלדוסטרון. ג. הפרשת אלדוסטרון מושפעת ממחזוריות משמעותית לאורך היממה (diurnal rhythm), מה שצריך להילקח בחשבון לגבי בדיקת רמתו בדם. ד. ייצור אלדוסטרון מושפע גם על ידי מערכת העצבים הסימפטתיים, באופן שאלמנטים כמו דאגנות, כאב, פחד, עקה (לאחר ניתוחים) ועוינוּת, מגבירים את רמת ההורמון.
הקולטנים המינראלו-קורטיקואידיים MR)) של אלדוסטרון הם תוך-תאיים, ולמעשה קשורים לאזורים ספציפיים על פני ה-DNA. קישור ההורמון מביא לשעתוק (transcription) של גנים ספציפיים. כיוון שלקולטן MR יכול להיקשר גם קורטיזול, ועלול להיווצר מצב של שפעול יתר של הקולטן, יש אנזים מסוים, 11 β-HSD, ההופך קורטיזול שהוא מינראלו-קורטיקואיד פעיל, לקורטיזון שפעילותו נמוכה, ויש לו זיקה נמוכה לאותו קולטן. ליקוריץ הוא בעל יכולת לעכב את האנזים 11 β-HSD, ובכך הוא עלול להביא לפעילות מינראלו-קורטיקואידית מוגברת.

רמה מוגברת של אלדוסטרון תופיע במצבים הבאים:
היפונתרמיה, תזונה דלת נתרן, יתר לחץ-דם ראשוני או זה הנובע ממחלת כליות כמו תסמונת נפרוטית, שחמת הכבד עם מיימת, נפחת הריאות (אמפיזמה), גידול של האדרנל כגון אדנומה מפרישת אלדוסטרון, ופעילות יתר של האדרנל מסוג primary aldosteronism (תסמונת Cohn). המצב האחרון של אלדוסטרוניזם ראשוני כרוך ברמת רנין נמוכה או בגין אדנומה של האדרנל או שגשוג (היפרפלזיה) דו צדדי של הבלוטה. מצבים נוספים עם רמות אלדוסטרון גבוהות הם אלדוסטרוניזם שניוני הכרוך עם רמות רנין גבוהות (כמו בנטילת תרופות משתנות, בכשל לב חמור, או בנטילת תכשירים משלשלים), תסמונת Bartter עם היפרקלמיה, והריון בו שכיח מצב של יתר לחץ-דם כלייתי. מצבים נוספים שיעודדו רמת אלדוסטרון גבוהה הם רעב ממושך, או מחלה חסימתית של הריאות.
תרופות ותכשירים שיגבירו רמת אלדוסטרון בדם הם: אנגיוטנסין, אסטרוגנים כגון גלולות למניעת הריון, שימוש ארוך במשלשלים, משתני לולאה כמו furosemide, משתן כתיאזיד, metoclopramide, ספירונולקטון, הידראלאזין.
רמה מופחתת של אלדוסטרון מזוהה עם המצבים הבאים:
תת-פעילות של האדרנל דוגמת מחלת אדיסון, בחסר של רנין, תסמונת Turner, איבוד מלח בכליות, היפרנתרמיה, תזונת עתירת נתרן, סוכרת, רעלת הריון, במצבים של רעלת אלכוהול בשלב החמרמורת (hangover). כן נמצא חסר אלדוסטרון במצבים של הפרשת יתר של קורטיקוסטרון או דאוקסי-קורטיקוסטרון.
תרופות ותכשירים שיפחיתו רמת אלדוסטרון: ליקוריץ, מעכבי האנזים ACE דוגמת captopril, enalapril, ו-linsinopril. תרופות נוספות הכרוכות ברמת אלדוסטרון מופחתת הן דאוקסי-קורטיקסטרון, חומר ההרדמה לטווח קצר etomidate, טיפול ממושך בהפארין, התכשיר האנטי-סטרואידי aminoglutethimide לטיפול במחלת Cushing או בסרטן שד מפושט, התכשיר saralasin לטיפול במצבי חסר נתרן, ונוגד-דלקת לא-סטרואידי דוגמת indomethacin.