מחלת העור הקטלנית מתפרצת בתגובה חמורה לתרופות. במחקר חדש, תרופה מוכרת למחלות דלקתיות הצילה את חייהם של כל שבעת המטופלים שקיבלו אותה.
כשכואב לנו משהו, למשל הראש, השיניים או הגב, רובנו ניגש לתומנו לארון התרופות ונבלע כדור של משכך כאבים כלשהו. רק מעטים יטרחו לשקול את תופעות הלוואי האפשריות. ובאמת רובן אינן מסוכנות. אולם לעיתים רחוקות עלולה להתרחש תגובה נדירה לתרופות שגורמת לנשילת עור חריפה ועלולה להסתיים במוות.
זה מה שקרה בשנת 2022, כאשר גבר הודי בן 33 פנה לרופא והתלונן על כאב ראש, כנראה ממקור עצבי. הרופא רשם לו תרופה בשם קרבמזפין. שבועיים אחרי תחילת הטיפול הוא פיתח פריחה, חום, כאב גרון, שיעולים, שלשולים וכאב. לאחר מכן החל עורו להתקלף ועל גופו הופיעו נגעים ושלפוחיות. בשיא המחלה התנתקה השכבה העליונה של העור על פני יותר מ-70 אחוז משטח גופו. החולה בודד וטופל כפי שמטפלים בנפגעי כוויות חמורות, עקב הסכנה הרבה לאבד נוזלים, ללקות בזיהומים קשים ואף להגיע לקריסת איברים בהיעדר ההגנה שמעניק לנו העור. לחולה הזה היה מזל – הטיפול שקיבל הציל את חייו. כשלושה שבועות אחרי תחילת המחלה הנגעים החלו להחלים ובסופו של דבר הוא שוחרר לביתו.
נשילת עור חריפה היא מחלה נדירה וקטלנית במקרים רבים. עד כה לא הייתה שום תרופה יעילה נגדה ובדרך כלל החולים קיבלו טיפולים תומכים, בתקווה שגופם יחלים בסופו של דבר בכוחות עצמו. אך לאחרונה הושגה פריצת דרך בהתמודדות עם המחלה, בזכות תרופה מוכרת שפותחה למטרה אחרת והביאה לריפוי מלא של החולים.
תגובה עורית חמורה
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, ותפקידיו החיוניים רבים ומגוונים. בין השאר הוא שומר על מאזן הנוזלים ועל טמפרטורת הגוף, קולט תחושות של מגע וחום ומונע מגורמים מזיקים להיכנס לגופנו. העור הוא גם האיבר שנוטה הכי הרבה להיפגע מתגובות לוואי לתרופות. בדרך כלל הנזק מסתכם בתופעות מתונות כגון גרד, נפיחות ופריחה. אולם כשני אחוז מהתגובות הללו הן חמורות ומסכנות חיים. הסכנה הגדולה ביותר היא התפתחות של נשילת עור חריפה (Toxic epidermal necrolysis).
המחלה מתאפיינת בהתקלפות של העור עד כדי התנתקות מלאה שלו ובהופעת שלפוחיות על פני 30 אחוז ויותר משטח הגוף, כולל הרקמות הריריות בפה, בעיניים ובאיברי המין. מופעים קלים יותר של התופעה כוללים את תסמונת סטיבנס-ג’ונסון, שבה הפגיעה מסתכמת בלא יותר מעשרה אחוזים משטח הגוף, ומצב ביניים שמתאר פגיעה שמכסה 30-10 אחוז משטח הגוף. המחלה נחשבת נדירה מאוד ומדי שנה נפגעים ממנעד המצבים הללו שמונת אלפים עד 16 אלף בני אדם ברחבי העולם. שיעורי התמותה מהם גבוהים למדי – כחמישה אחוזים אצל חולי תסמונת סטיבנס-ג’ונסון ו-30-25 אחוזים מחולי הצורה החמורה של נשילת עור חריפה.
התסמינים עשויים להופיע בתוך כמה ימים עד שבועות ספורים לאחר נטילת תרופה כלשהי. בתחילה הם מזכירים שפעת: כאבי שרירים, שיעולים, חום, צמרמורות ואדמומיות בעיניים. אחר כך מופיעה פריחה מכאיבה שהולכת ומתפשטת על פני העור, ומחמירה בהדרגה לקילופי עור, שלפוחיות ונגעים עמוקים שנראים כמו כוויות פעורות. בסופו של דבר עלול להיווצר נמק נרחב של השכבה העליונה של העור.
הנגעים מתחילים לרוב באזור החזה והפנים, ממשיכים לעפעפיים ולקרניות, לרקמות הריריות בתוך הפה, הגרון, האף ודרכי הנשימה ואף לאיברי המין ודרכי השתן. הפצעים הפתוחים והנגעים מקשים מאוד על מגע, אכילה ושתייה, בליעה, ראייה ופעולות גופניות רבות אחרות, וכרוכים בכאב רב.
ידוע כיום על כמאתיים תרופות שחוללו נשילות עור. יש תרופות מסוימות שגורמות לכך יותר מאחרות, למשל אנטיביוטיקות ממשפחות הפניצילינים והצפלוספורינים, אלופורינול לשיגדון (גאוט), תרופות נוגדות פרכוסים כגון קרבמזפין ופניטואין, תרופות נגד דלקת וחום כמו איבופרופן (נורופן) ופרצטמול (אקמול). לעיתים נדירות המחלה מתפרצת דווקא בתגובה לגורמים נוספים, כגון חיידקי Mycoplasma pneumonia או נגיפי ציטומגלווירוס, חיסונים, מזונות מסוימים, סרטן, השתלת מח עצם ועוד.
איך מטפלים?
נפגעי נשילת עור חריפה סובלים בראש ובראשונה מתסמינים קשים בעור וברקמות הריריות, אך ייתכנו סיבוכים גם בכבד, בכליות, בדרכי העיכול ובדרכי הנשימה. לכן חשוב מאוד לאבחן את המחלה כמה שיותר מהר ולהיעזר בצוות רפואי רב-תחומי בבית החולים.
ראשית יש להפסיק מיד את השימוש בתרופה החשודה באחריות לתופעת הלוואי החמורה. על הצעדים הבאים יש מחלוקות רבות בין רופאים ברחבי העולם בשאלה מהו הטיפול המיטבי במחלה. יש מקומות שבהם ההנחיה היא להסתפק במתן טיפול תומך של עירוי נוזלים, תזונה מתאימה – לעיתים בעירוי לווריד – שיכוך כאבים ותוספת חמצן. במקומות אחרים מוסיפים גם סטרואידים נגד המצב הדלקתי, ואימוּנוֹגְלוֹבּוּלינים שתפקידם למתן את התגובה החיסונית של החולה, אך התוספות האלה שנויות במחלוקת.
החשש העיקרי בעקבות אובדן העור הוא מהתפתחות של זיהום חריף שעלול להידרדר לאלח דם – תגובה קיצונית של הגוף לזיהום, שעלולה להוביל לקריסת מערכות ולמוות מהיר. לכן נוהגים להוסיף בהתאם לצורך גם אנטיביוטיקה בטיפול מקומי או בעירוי לווריד.
במקרים מסוימים נמצא כי שימוש בפלזמפרזיס (plasmapheresis) – הליך רפואי שבו שואבים את הדם מגוף המטופל, מסננים ממנו רכיבים בלתי רצויים ומחזירים אותו מחדש לגוף – עשוי אף הוא להועיל. הסינון נועד לסלק מהדם את שרידי התרופה, תוצריה, וכן ציטוקינים – חלבונים שמתווכים את התגובה הדלקתית בגופנו.
בשורה חדשה לטיפול במחלה
עדיין איננו מבינים לעומק את המנגנון המורכב של המחלה. מחקר שבחן את הנוזל הניגר מהשלפוחיות של החולים בשלבי המחלה המוקדמים מצא בו כמות גדולה של תאי T הורגים ספציפיים לתרופות, השייכים למערכת החיסון. נראה כי התאים הללו מסוגלים להשמיד את תאי השכבה העליונה של העור כשהם באים איתם במגע. בתגובה הזאת פעילים גם ציטוקינים מסוימים שמעודדים תגובה דלקתית ומוות מתוכנן של תאים. בתאי העור, התהליך התקין הזה יוצא משליטה וגורם למוות נרחב של תאים ולהרס רקמת העור. המחקר הנוכחי מגלה שדווקא מקרופאגים – תאי חיסון בלעניים – ממלאים תפקיד מרכזי במחלה, והם נפוצים מאוד ברקמות הנגועות.
צוות בינלאומי בהובלת חוקרים ממכון מקס פלנק בגרמניה הכריז כי השתמש בתרופות נוגדות דלקת כדי לרפא שבעה מטופלים שסבלו מנשילת עור חריפה או ממחלת סטיבנס-ג’ונסון. התרופות שבהן מדובר שייכות למשפחת תרופות בשם “מעכבי JAK”, שנכנסה לשימוש בעשור הקודם לטיפול במחלות דלקתיות שבהן פעילות מערכת החיסון מופרזת, כגון דלקת מפרקים שיגרונית או פסוריאטית ודלקת עור אטופית. התרופות הללו חוסמות מנגנון שמוביל לייצור יתר של חומרים מתווכי דלקת, וכך ממתנות את פעילות מערכת החיסון.
הבחירה דווקא בתרופות הללו התקבלה אחרי שהחוקרים מצאו שבתאים של חולים במחלה יש הפעלה מוגזמת של המנגנון הזה, לכן הם ביקשו להתערב בו באמצעות תרופות שחוסמות אותו.
תחילה בחנו החוקרים את הבטיחות והיעילות של התרופות הללו בניסויים על עכברים. בעקבות התוצאות המבטיחות שקיבלו החליטו החוקרים כי עקב הדחיפות הרבה של מציאת טיפול יעיל ומיידי למחלה הקטלנית, מוטב לזרז את הליכי הבדיקה של הטיפול. במקום ניסוי קליני מבוקר כמקובל במערב הם בחרו לשתף פעולה עם מרכז רפואי בסין. במרכז נתנו את התרופות לשבעה חולי נשילת עור, ומצאו כי מצבם השתפר במהירות והם החלימו לחלוטין מהמחלה.
ההצלחה הזאת סוללת את הדרך לניסוי קליני מסודר, בתקווה שבסופו יתקבל אישור להשתמש בתרופות הללו גם לטיפול בנשילת עור חריפה. עוד לפני עריכת הניסוי הקליני, מכון מקס פלנק כבר הגיש בקשות לפטנטים על השימוש במשפחת התרופות הזאת לטיפול בנשילת עור חריפה ובתסמונת סטיבנס-ג’ונסון.
“הגילוי של תרופה למחלה קטלנית כזאת הוא הגביע הקדוש של המחקר הרפואי”, אמרה החוקרת הולי אנדרטון (Anderton), שתפסה מקום מרכזי בצוות המחקר. “היכולת לעצור במהירות את התקדמות המחלה, כפי שראינו בניסוי, צפויה לחולל שינוי של ממש בדרך שבה מטפלים בחולים הללו”.
מאת: גליה שדה
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
