אין הרבה תועלת בקריאת דו”חותיה של טבע שהוצאות שונות מנוטרלות מהם מבחינה חשבונאית. הפער בין מה שעולה מהם לבין הערך הפנימי האמיתי שהחברה מייצרת כה גדול – עד שהנתונים בדו”חות נהפכים לחסרי ערך בניתוח עסקיה ובהערכת שווייה
קשה למצוא קשר בין מלותיו של שיר מזרחי קצבי ושמח לדו”חות כספיים של חברות, אבל לעתים קריאה של דו”חות כאלה יכולה להעלות אסוציאציות – וזה בדיוק מה שקרה לי כשקראתי את דו”חותיה האחרונים של חברת טבע.
הפזמון בשירו הידוע של הזמר קובי פרץ אומר: “בלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון. בלבלי אותו, עד שלא יוכל לישון”. אני מניח ששירו של פרץ לא פונה אל המשקיע הסביר – אותה דמות נעלמה, שאמורה להתרשם מדו”חות כספיים – אלא אל מבולבל אחר. אני, לעומת זאת, מפנה את דברי כאן אל משקיעים בניירות ערך, מנהלי השקעות, אנליסטים וכתבים פיננסיים – שלכולם, כך נראה לי, יש סיבה טובה להיות מבולבלים מהאופן שבו טבע מדווחת על רווחיה.
מאת דורון צור
