מטרות: היות ופעילות גופנית בשעות הפנאי מגנה מפני היארעות דמנציה, שוער כי הנ”ל אף מגנה מפני דעיכה בביצועים קוגניטיביים ספציפיים.
שיטות: בתחילת המחקר הוערכה הפעילות הגופנית בשעות הפנאי באמצעות שאלונים והקוגניציה הוערכה באמצעות בדיקות נוירו-פסיכולוגיות (n = 1,228).
בדיקות חוזרות נערכו כעבור חמש שנים (n = 876).
תוצאות: היעדר או רמות נמוכות של פעילות גופנית נמצאו קשורות עם ירידה ביכולת הביצועית, הזיכרון הסמנטי ומהירות עיבוד הנתונים בבדיקה הראשונית. הקשר שנצפה איבד את מובהקותו הסטטיסטית לאחר תקנון לגורמי סיכון וסקולאריים. בהשוואה לנבדקים ללא פגיעה ביכולת הקוגניטיבית שדיווחו על היעדר/רמות נמוכות של פעילות גופנית, נבדקים שדיווחו על רמות בינוניות/גבוהות של פעילות גופנית הציגו דעיכה איטית יותר במהירות עיבוד הנתונים והזיכרון האפיזודי.
מסקנות: נמצא קשר עצמאי ובלתי תלוי בין היעדר/רמות נמוכות של פעילות גופנית בשעות הפנאי ודעיכה קוגניטיבית משמעותית יותר לאורך זמן.
