רפורמת הניתוחים, המכונה גם “הסדר החזר” היא ככל הנראה הגדולה ביותר בתחום הרפואה הפרטית מאז 1998, אז באו לעולם הביטוחים המשלימים של קופות החולים. כדרכן של רפורמות גדולות, גם במקרה הזה התקופה הראשונה מתאפיינת בתקופת התארגנות קשה מצד כל השחקנים: הרופאים (הכירורגים, ולא רק הם), קופות החולים, משרד הבריאות ושר הבריאות, יעקב ליצמן, וכמובן הציבור.
אם בתחילה נראה היה שהנפגעים המרכזיים יהיו הרופאים המנתחים, ושכרם ייפגע במעבר מגבייה חופשית בשיטת ההחזר, לשכר קבוע שנקבע במשא ומתן מול קופות החולים בשיטת ההסדר (רשימות סגורות) — הרי שמתברר כי בחלק מהמקרים הרופאים מושפעים קלות מהשינוי, ואילו המטופלים שלהם הם אלה שנפגעים. ישנן דוגמאות רבות של פרוצדורות וביקורי רופא שמתייקרים בעקבות הרפורמה, כששכרו של הרופא לא נפגע, אך חלקו היחסי של המטופל בתשלום עולה. כך למשל, משרד הבריאות אילץ את שירותי בריאות כללית להעלות את סכום ההשתתפות העצמית שרופאים גובים עבור התייעצות דרך הביטוח המשלים, ולהפחית את הסכום שהקופה מעבירה לאותו רופא. הסיבה היא החשש של משרד הבריאות הוא שהציבור ינהר לרופאים פרטיים שבהסדר לאור ההשתתפות העצמית הנמוכה יחסית. כלומר, הכוונה היא לייקר את הביקור, כדי להוריד ביקוש. מדובר במהלך כמעט מקומם — התורים במערכת הציבורית ארוכים באופן בלתי סביר, והכסף שהממשלה הבטיחה להעביר לטובת קיצורם עדיין לא עבר. אך בינתיים, מקשים על הציבור לקצר את ההמתנה באמצעות הביטוח המשלים.
