מחקר שארך 45 שנה הראה כי היעדר פעילות גופנית שני רק לעישון כגורם סיכון לתמותה.
במסגרת המחקר נערך מעקב לאורך 45 שנים אחר 792 גברים, הגברים היו כולם בשנות ה- 50 שלהם כאשר גויסו למחקר בשנת 1963 בגוטנבורג והמחקר תוכנן על מנת לבדוק את גורמי הסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית ותמותה.
בשנת 1967 עברו הנבדקים בדיקת מאמץ כאשר 656 מהם עברו מבחן מאמץ מקסימאלי בו הם נתבקשו לדחוק בעצמם עד קצה גבול היכולת, עבור נבדקים אלו אף נמדדה צריכת החמצן המקסימאלית (VO2).
מדי 10 שנים, עד שנת 2012 נערכו בדיקות גופניות ובמקרי מוות נבדקה סיבתו.
על מנת לנתח את הקשר שבין צריכת החמצן המקסימאלית ותמותה חולקו הגברים לשלושה שלישונים – מהנמוך לגבוה. דפוס ברור נמצא: כל מעבר משליש נמוך לגבוה ניבא סיכון נמוך ב- 21% לתמותה לאורך 45 שנות המחקר. ההשפעה נותרה בעינה גם לאחר תקנון ללחץ הדם, עישון ורמות כולסטרול בסרום.
“מצאנו כי יכולת אירובית נמוכה קשורה עם עלייה בסיכון לתמותה. כאשר השפעתה הייתה שנייה רק לעישון.” סיכמו החוקרים.
