רוקחות מיערות הגשם

יערות גשם כיסו בעבר שטחים נרחבים של פני כדור הארץ. רוב היערות נהרסו בידי אדם ונותרו רק יערות מועטים המוגנים כשמורות טבע. התנאי להיווצרות יער גשם הוא טמפרטורה גבוהה במשך כל השנה וכמות משקעים שנתית של 3,000 מ"מ לפחות. בדרך כלל כמות המשקעים גדולה בהרבה ומגיעה לכדי 9,000 מ"מ בשנה.
 
העצים הם המרכיבים השולטים ביער גשם ומשפיעים על מחזור החיים של כל חברת היער. הם מהווים 88% מכלל הצמחייה ביער גשם, בניגוד ליערות ממוזגים בהם העצים מהווים רק 15% מכלל הצמחייה. גובה העצים יכול להגיע עד 50-60 מ'.ביער משווני  אין בהם קצב עונתי, אין נשירת עלים, אין פריחה עונתית אביבית או עונה של לבלוב. כל תהליכי החיים מתרחשים לאורך כל השנה. יער גשם הוא מעין חממה של הטבע. החום והלחות השוררים בו מהווים תנאים אידיאליים לצמיחה ולהתרבות של צמחים ובעלי חיים. הצמחים גדלים בצפיפות גדולה, ומספר המינים של הצמחים ושל בעלי החיים גדול יותר מאשר בכל בית גידול אחר.

עוצמת האור היא הגורם העיקרי והקובע ביער, אבל גם המגביל. העצים גדלים במהירות לגובה, כדי להגיע לאור השמש. הצמיחה לגובה באה על חשבון צמיחה לרוחב, ורוב עצי היער גבוהים וצרים יחסית. צמרות העצים מקבלות את מלוא אור השמש, ולכן זהו האזור הצפוף ביותר של היער, בו נמצאת רוב העלווה, הפריחה והפירות. הפוטוסינתיזה מתרחשת בעיקר באזור זה. העצים מייצרים כמות גדולה של חומר אורגני באמצעות הפוטוסינתיזה, לפחות פי שניים מעץ באזור הממוזג. עץ גדול ביער טרופי מייצר כ-1.5 ק"ג גלוקוז ליום. העץ מנצל 60% מהגלוקוז בתהליך הנשימה, והשאר משמש לבניין העץ ולמאגר.

אחת התופעות המרשימות של יער גשם היא מערכות השורשים של העצים המתפשטים על קרקע היער. לרבים מהעצים יש גם שורשי אוויר, היונקים את הלחות שבאוויר הרווי אדי מים.

מלבד עצים, גדלים ביער גם מטפסים ואפיפיטים. המטפסים מהווים כ-8% מצמחי היער. 90% מהצמחים המטפסים בעולם מוצאם מהאזורים הטרופיים. העצים הגבוהים מסתירים את אור השמש, לכן הצמחים הגדלים מתחתם חייבים לטפס כדי להגיע לאור. במהלך האבולוציה הם הצליחו לפתח אורך רב – מעל 100 מ', וכן אמצעים שונים, כגון קנוקנות, ווים, זיזים וכדומה, המסייעים להם להיאחז ולטפס על העצים. מטפס מעוצה נקרא liana.
האפיפיטים הם צמחים הגדלים על ענפי העצים, אך אינם טפילים והשורשים שלהם אינם חודרים לעץ המאכסן. הם נעזרים בענפי העצים רק כדי להגיע אל האור. הם ירוקים, מטמיעים ואינם זקוקים למזון ומים מהעץ המאכסן.  הם קולטים  מים מהאוויר הלח.

השפע של מיני הצמחים ביער והלחות הגבוהה בו מאפשרים קיום לבעלי חיים רבים, המקבלים מהעצים מזון ומחסה. כדי לשרוד היו הצמחים חייבים לפתח במהלך האבולוציה מרכיבים כימיים פעילים נגד חרקים, מכרסמים, זוחלים ומיקרואורגניזמים. עץ שגדל ביער הטרופי ועליו אינם נאכלים, נחשב כמכיל אין-ספור מרכיבים המגינים עליו ומאפשרים לו לשרוד. רבים מהמרכיבים האלה אינם ידועים לנו, והם עשויים להיות מועילים לטיפול במחלות, כגון סרטן, איידס, אלצהיימר, פרקינסון ועוד.
 
החיפוש אחר מרכיבים חדשים הביא לפיתוח של ענף מחקר אינטנסיבי הנקרא "רוקחות מיערות הגשם". המחקר נתמך על ידי מדינות רבות, המשקיעות תקציבים כדי להאט את קצב הרס היערות, ואת ההיעלמות של מינים של צמחים ובעלי חיים. המחקר כבר הניב פירות. התגלו צמחים אנטי-מיקרוביאליים יעילים, כגון Uncaria tomentosa, שמוצאו מיערות הגשם של פרו, ו-Tabebuia avelandae, שמוצאו מברזיל. אלה הם צמחים אנטי-בקטריאליים, אנטי-ויראליים ואנטי-פטרייתיים, שניתן להשתמש בהם בשימוש פנימי וחיצוני. ה-Podophyllum הוא צמח נוגד סרטן, שמכינים ממנו תכשירים לטיפול בחולי סרטן. Vinca rosea הוא צמח שמקורו ביערות של אפריקה, ממנו מכינים vincristine ו-vinblastine, המשמשים לטיפול בלוקמיה ובסוגים אחרים של סרטן. בין הצמחים החשובים המצויים ביערות של דרום הודו וסרי לנקה ניתן להזכיר את מיני ה-Terminalia.

יער סינהראג'ה נמצא בדרום-מערב סרי לנקה, כשש מעלות צפונה מקו המשווה. זהו שריד מיער-העד שכיסה את כל דרום האי בעבר. אורכו ממזרח למערב 21 ק"מ ורוחבו מצפון לדרום 3.7 ק"מ. שטחו 11,187 הקטאר. בשנת 1978 הוא הוכר על ידי אונסקו כשמורת יער גשם ראשוני, ומאז מושקעים תקציבים לשימורו. משמעות השם סינהראג'ה היא "האריה המלך": Sinha – אריה, raga – מלך.

יער ראשוני הוא יער שלא נכרת ולא נשרף. העצים הגדלים בו הם בני מאות שנים. אין כמעט צמיחה על קרקע היער, כי רק אור מועט מגיע לשם. זרעים שנופלים מהעצים נובטים, אבל אינם מצליחים לגדול. ממוצע המשקעים השנתי הוא 3,000 עד 6,000 מ"מ. הגשם מפוזר לאורך כל השנה, עם שתי עונות של מונסון, בהן יורדות כמויות הגשם הגדולות ביותר. עונות המונסון הן ממאי עד יולי ומאוקטובר עד דצמבר. אין עונת יובש במשך השנה.

גובהו של היער בין 200 ל-1,300 מ'. הוא כולל עמקים ורכסי הרים, ומבותר על ידי רשת של נחלים ויובלים ההולכים אל הנהרות הגדולים. קרקע היער מנוקזת היטב, אבל ענייה במרכיבים אורגניים. המיקרו-פלורה העשירה מפרקת במהירות כל חומר אורגני המגיע לקרקע, והעצים סופגים במהירות את החומרים המפורקים. המרכיבים האורגניים לכודים בתוך העצים.

ניתן לתאר את הצמחייה בסינהראג'ה כצמחייה של יער גשם טרופי או יער רטוב ירוק-עד טרופי. אופייני ליער זה אחוז גבוה של מינים אנדמיים, כלומר מינים הגדלים רק באזור מסוים ואינם מצויים במקומות אחרים.  הגובה הממוצע של העצים הוא 35-40 מ'. ישנם עצים שגובהם מגיע ל-50 מ' ויותר, הגזעים שלהם ישרים וזקופים והם מתנשאים מעל היער.

ביער הראשוני הקרקע מכוסה בשורשי העצים ובפירות וזרעים שנופלים מצמרות העצים. השיחים, העצים הקטנים והצמחים הנמוכים גדלים בשולי היער, במקומות שהשמש חודרת. שם ניתן לראות גם פריחה של סחלבים, Heliconia, Costus ואחרים. רוב השיחים והצמחים הנמוכים גדלים ביער השניוני שהתפתח לאחר נפילת עצים או כריתתם.

בסביבות יער סינהראג'ה מצויים 22 כפרים המונים כ-5,000 נפש. התושבים הם אנשי שבטים ששכנו בעבר בתוך היער, והם ממשיכים להשתמש בצמחי היער למזון, לרפואה, לבנייה ולפרנסה. הם ניזונים מאורז, yam, manioc, פרי עץ הלחם ו-jack fruit, ומגדלים צמחי מאכל בגינות קטנות ליד הבית. הם מרבים לגדל בננות, פפאיה, פלפל שחור, פסיפלורה,manioc, ומשלימים את הדרוש להם מצמחים הגדלים ביער.

Caryota urens הוא דקל ששמו המקומי Kitul. מהתפרחת שלו מכינים jaggery, המשמש תחליף לסוכר.
Cardamon (הל) צומח בצל היער, והתושבים אוספים את הפירות. פירות העץ Shorea megistophylla משמשים תחליף לקמח. השרף של העץ Shorea stipularis משמש לקטורת. פלפל שחור מטפס על העצים והתושבים אוספים את הפירות. מינים שונים של דקל משמשים לקליעת סלים, מחצלות, עריסות וגגות לבתים.

Coscinium fenestratum הוא מטפס מעוצה גדול, המשתייך למשפחת Menispermaceae. השורשים מרים, מסיעים לחיזוק הגוףומשככים כאב בטן. הגבעולים ידועים באוכלוסייה המקומית כאנטידוט לטטנוס. מפיקים ממנו צבע, והוא מרפא פצעים וכיבים.  ברפואת האיור-ודה משתמשים גם בפירות לטיפול בפצעים, בסטומטיטיס, בגירוד ובהרעלות.                                     
                                    
Mesua ferrea הוא עץ בעל גזע בצורת מניפה. קליפת הגזע משמשת להגברת הזעה, הפרחים משמשים לטיפול בשיעול והניצנים לטיפול בדיזנטריה. מהזרעים מכינים שמן המשמש לטיפול בפגעי עור וכמשכך כאבים ראומטיים

 Diopyros משתייך למשפחת Ebenaceae. שמן מהזרעים שלו משמש לטיפול בדיזנטריה ושלשול. קליפת הגזע מורידה חום ומשמשת לטיפול בדיזנטריה. בחליטות מהפרי משתמשים לגרגור במקרים של דלקות גרון, ולשטיפות-פה לשם טיפול באפתות ופצעים בפה.

משפחה: חלבלוביים – Euphorbiaceae.
חלקי צמח בשימוש: פירות טריים, פירות מיובשים, זרעים, עלים, קליפת הגזע, קליפת השורש. החלק הנפוץ ביותר בשימוש הוא הפרי הטרי וגם פרי הבוסר.
תיאור בוטני: זהו עץ הגדל באזורים טרופיים עד סוב-טרופיים, גובהו כ-15-20מ'. העלים מחולקים לעלעלים.
מרכיבים: פלבנואידים, טאנינים, ויטמין C יציב שאינו נהרס בחום ובשימור. טאנינים: , emblicanin A, emblicanin B punigluconin, pedunculagin.
 
פעילות:

• אסטרינג'נט, קרמינטיבי, מסייע לעיכול, משכך כאבי בטן, מוריד חום, מנקה, אנטי-אוקסידנט, אדפטוגן. הפעילות האנטי-אוקסידנטית מיוחסת לטאנינים ולוויטמין C המצוי בריכוז גבוה (1).
• נוגד דלקת – פעילות זו הוכחה בניסויים בחיות (2).
• אנטי-מיקרוביאלי – מיצוי מימי ואלכוהולי של הפירות הראה פעילות נוגדת פטריות, חיידקים ווירוסים (3).
• מסייע להורדת רמת הכולסטרול והטריגליצרידים, מונע טרשת עורקים (4). מיץ שסוחטים מהפרי הטרי מסייע לפלורה של המעי, והוא משקם את תפקוד המעי הגס. ניתן להשיג מיץ טרי רק בעונת הסתיו כשהפירות בשלים.

במירתח מהפרי היבש משתמשים לטיפול בדלקות עיניים ולעצירת דימומים ושלשול. המירתח מומלץ לטיפול גם בשטפי דם של מחזור חודשי, בלויקוראה וכן לאחר לידה. שמן שמכינים מהפרי היבש, יחד עם לקיחה פנימית של המירתח, מומלץ לטיפול בהתקרחות. הוא נחשב למחזק את השיער ומוסיף לו ברק.

הפירות מהווים 80% מהרכב ה-Chyvanaprash, שהוא תכשיר עשוי בצורת ריבה, הנפוץ מאוד בשימוש בהודו. הוא מגביר את הפעילות הפיזית והמנטלית, ומסייע להרגשה ולתפקוד טובים בכל גיל.

התוויות:

• פירות: לטיפול ב-erysipelas, בדלקות של דרכי העיכול, בחומציות-יתר בקיבה, בגזים, בדלקת של המעי הגס, בטחורים, בעצירות, בדימום פנימי וחיצוני, בשטפי דם של המחזור החודשי, באנמיה, בגאוט, בדלקות שונות, בסוכרת, בהתקרחות ובפלפיטציות.
• עלים: לטיפול בדלקת עיניים, במצבי דלקת, בשלשול ובדיזנטריה.
• קליפת הגזע: לטיפול בצהבת, באולקוס עם דימום, בדלקת חניכיים עם דימום, בכיבים בפה, בשלשול, ב- gonorrhea. הפעילות של קליפת הגזע היא בעיקר של אסטרינג'נט חזק.
• קליפת השורש: לטיפול בכיבים בפה, באולקוס בקיבה ובתריסריון.

התוויות נגד: שלשול חריף.
רעילות: לא נמצאה.
הכנות ומינון: 250-2,000 מ"ג שלוש פעמים ביום; טינקטורה – 1:4 ב-50% אלכוהול 1-5 מ"ל, שלוש פעמים ביום.

עץ בגובה 25 מ', המשתייך למשפחת ה-Combretaceae, נפוץ ביערות של צפון הודו וכן בדרומה. לפירות צורת ביצה וצבעם צהוב. שימוש רפואי נעשה גם בפירות הבוסר וגם בפירות הבשלים.

המרכיבים: chebulinic acid המתפרקת בחימום לחומצה טאנית ולחומצה גאלית, טאנינים, חומצה גאלית בריכוז גבוה, מרכיבים ריריים. מהזרעים בודדו חומצות שומניות: פלמיטית, סטארית, אולאית, לינולאית, אראכידית.

פעילות: אסטרינג'נט, מכייח, נוגד דלקת, מנקז, משכך כאב, מחזק את הלב, מחטא, מוריד חום, נוגד הקאות, משלשל. ממריץ את המוח, מחזק את הראייה, מונע איבוד זיכרון, מרגיע כאבי ראש. הפירות הבשלים מכייחים ומגבירים הפרשת מיצי מרה. מיצוי מימי של הפירות מעכב גידול של סטרפטוקוקים mutans המצויים בפה, וגורמים לעששת ולדלקות חניכיים. שטיפות פה עם תמיסה בריכוז של 10% הפחיתו את מספר החיידקים ברוק (1). מיצויים מימיים ואלכוהוליים פעילים נגד ספקטרום רחב של חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים (2). הצמח אנטי-ויראלי, הוכחה פעילות נגד CMV (3) ונגד Herpes simplex type 1 (4).
בשימוש חיצוני הוא יעיל במקרים של מחלות עור, מחלות עיניים ונפיחות דלקתית. משחה מהאבקה של הפירות הטחונים משמשת כמשחת שיניים, המומלצת לטיפול באפתות, פצעים בפה, דלקות חניכיים, עששת, דימום בחניכיים או כיבים. לצמח יש השפעה מחזקת על מערכת העצבים, והוא מגביר ערנות. כמו כן הוא יעיל במקרים של צניחת איברים ומוסיף טונוס לשרירים.

התוויות: דלקות חניכיים, פצעים בפה, אסתמה, שיעול, קוצר נשימה,דלקות בדרכי העיכול, אולקוס, שלשול, עצירות, תסמונת המעי הרגיז, טחורים, קנדידיאזיס, כבד מוגדל, טחול מוגדל, אבנים בדרכי השתן, מחלות עור, דיכאון, לויקוראה, סוכרת, תולעים, הפרשת רוק מוגזמת, פגיעה במיתרי הקול, איבוד חוש הטעם. לטיפול בתולעים מומלץ להכין ממרח מפירות של שלושה מיני Terminalia, בצירוף של Embelica off. ו-Mallotus philippenensis.

התוויות נגד: הריון, התייבשות.
רעילות: אין.
הכנות ומינון: אבקה – 250-2,000 מ"ג שלוש פעמים ביום; מירתח – שלוש כוסות ביום; טינקטורה – 1:5 ב-30% אלכוהול, שלוש פעמים ביום.

        
משפחה: .Combretaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות.
מרכיבים: lignans: termilignan, thannilignanhydroxyl-methylenedioxy flavan, anolignan B, טאנינים, חומצה גאלית.

פעילות: הפרי הטרי משתן, משכך כאב, עוצר דימומים, מסייע לעיכול, נוגד תולעים. הזרעים הם אסטרינג'נט, נוגדי תולעים, מכייחים. פרי הבוסר היבש משלשל. הפירות הטריים והיבשים מסייעים לראייה ולצמיחת שיער.
הפרקציות של הפוליפנולים שבודדו מהפירות הראו פעילות נוגדת מוטציות (1). במחקרים שנערכו in vitro, ה-lignans היו פעילים נגד פטריות ונגד מלריה (2).
הודות לטאנינים ולחומצה הגאלית יש לפירות פעילות מכווצת, והם מסייעים במקרים של צניחת איברים ואי שליטה במתן שתן. מאותה סיבה הם גם יעילים בטיפול בדלקת גרון. הפרי הבשל היבש עוצר שלשולים, נוגד דיזנטריה ופרזיטים.

התוויות: דלקות גרון, לרינגיטיס, שיעול, ברונכיט, אולקוס, טחורים, שלשול כרוני, דיזנטריה, טפילים, דלקות עיניים, כאב ראש, התקרחות, שיער שמאפיר בגיל צעיר, בצקות, אבנים בדרכי השתן, צניחת שלפוחית השתן, צניחת פי הטבעת. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בפצעים ובראומטיזם.
התוויות נגד: לא נמצאו.
רעילות: לא נמצאה.
הכנות ומינון: אבקה – 250-500 מ"ג, שלוש פעמים ביום; מירתח – כוס אחת ליום; טינקטורה – 1:4 ב-50% אלכוהול 1-2מ"ל, שלוש פעמים ביום. שימוש חיצוני: מירתח לשטיפות עיניים.
אבקה מהפירות מסייעת לאחות פצעים וחתכים של ניתוחים. מפזרים אבקה על החתך. מחקרים הראו רגנרציה מהירה של רקמת חיבור וריפוי מהיר.
שני מיני ה-Terminalia, ביחד עם ה-Embelica, משמשים להכנת תערובת הנקראת טריפאלה,  שהיא אחד התכשירים המפורסמים ביותר ברפואת האיור-ודה.

משפחה: Combretaceae.
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע. מוצאו של העץ ממורדות ההימלאיה, והוא גדל ברחבי הודו, בורמה וסרי לנקה. זהו צמח בולט ביער הגשם של סרי לנקה.
רפואה מסורתית: זה אלפי שנים משמש הצמח ברפואת האיור-ודה כמחזק. למעלה מ-1,500 שנה הוא ידוע כמחזק את הלב ומומלץ לטיפול בבעיות שונות של הלב. נוהגים להשתמש בו לטיפול באי-ספיקת לב.

מרכיבים: טאנינים, כולל חומצה גלוקוטאנית, חומצה גאלית, חומצה אלאגית, ספונינים טריטרפנואידים, פלבנואידים, arjunic acid, terminic acid, פרואנתוציאנידינים, פיטוסטרולים. מינרלים: נתרן, קרבונט הסידן בריכוז גבוה, ריכוז נמוך של מלחי מגנזיום, אבץ ונחושת.

פעילות: אסטרינג'נט, tonic, ממריץ של הלב. הייחודיות של הצמח היא בפעילות שלו על הלב. הוא מגן על הלב מפני איסכמיה במקרים של יתר לחץ דם. הוא מוריד לחץ דם, כולסטרול וטריגליצרידים. מעכב חמצון של LDL, ומגביר ניקוז של כולסטרול. בנוסף, הצמח נוגד מוטציות.

התוויות: אי-ספיקת לב בצקתית כרונית, אנגינה פקטוריס, מחלות לב איסכמיות, יתר לחץ דם, מחלות של כלי הדם הקורונריים, טכיקרדיה, פלפיטציות.
התוויות-נגד: לא נמצאו.

הצמח הגיע למערב רק בשנים האחרונות, ומאז נערכים מחקרים רבים הבודקים את יעילותו במקרים של מחלות לב. המיוחד בצמח – פעילות יעילה על בעיות רבות של הלב, בלי התוויות-נגד ובלי רעילות. לא ברור מהם המרכיבים הפועלים על הלב. ייתכן שאלו הם הפוליפנולים בצורות השונות, המונעים חמצון ומאפשרים זרימה תקינה בתוך כלי הדם. אפשרות נוספת היא שמלחי הסידן המצויים בשפע עוזרים להתכווצויות שריר הלב.

Terminalia arjuna      15% – קליפת הגזע
Crataegus species      30% – פירות, עלים
Salvia miltiorrhiza     20% – שורש
Panax ginseng           20% –  שורש
Commiphora mukul  15% – שרף

מינון: 1-2 ג' ליום אבקה, טבליות או טינקטורות.

הכותבת ד"ר מינה פארן- מרצה וחוקרת בתחום צמחי המרפא