בממשלה יש לא מעט גורמים שמדברים גבוהה גבוהה על קידום תעשיית מדעי החיים והביוטכנולוגיה, אך כל מטרתם היא לא להוציא כסף. תמיד שמים אותי בסד ואומרים זה התקציב, אך אני מסרב להיכנס לפינה הזו. במדינה יש הוצאות על דברים הזויים שלא מביאים שום תועלת, אז למה שאסכים לכך?”.
ההצהרה הלוחמנית הזו חתום לא אחר מאשר המדען הראשי במשרד התמ”ת, ד”ר אלי אופר, שאמר את הדברים בפאנל שנערך ביום חמישי האחרון בוועידת הנשיא, שעסק בשאלה כיצד לתרגם את החדשנות הרפואית בישראל להצלחה עסקית.
במסגרת הפאנל, בו השתתפו בכירי תעשיית מדעי החיים, הוצג דו”ח חדש של מכון מילקן המתאר את “הפרדוקס הישראלי”: פוטנציאל עצום, הישגים אדירים של חוקרים ישראלים, לצד השקעות הון סיכון נמוכות וקשיי מימון שלא מאפשרים למצות את אותו פוטנציאל. “ללא מדיניות ברורה שתקבע לתעשיית מדעי החיים עדיפות לאומית, תיחשף התעשייה לכשל שוק”, מתריע הדו”ח.
“בריחת מוחות, בריחת קניין רוחני ובריחת הון ידלדלו את המשאבים הלאומיים הדרושים לפיתוח פתרונות רפואיים. בינתיים חברות, פטנטים ואנשים מהגרים מישראל, ולמרות פוטנציאל הצמיחה וההשקעות העצומות, עלולים ענפי המחקר והפיתוח בתעשיית מדעי החיים להיעלם בתוך שנים ספורות”.
לפי הדו”ח, אחת הבעיות המרכזיות של החברות הישראליות היא הקושי לגייס מימון שיספיק לכל תהליך הפיתוח של תרופה או מוצר חדש – מההמצאה ועד לאישור ולמכירות. כיום מרבית החברות הישראליות מתקשות לגייס הון בשלבים המוקדמים (הפרה-קליניים) וכלל אינן מגיעות לתחילת הניסויים הקליניים. שלב זה מכונה עמק המוות הראשון, מכיוון שבסיומו חברות רבות נסגרות ורעיונות מצוינים, שיכלו להצליח עם מימון מתאים, יורדים לטמיון.
עמק המוות השני מגיע לאחר השלב השלישי של הניסויים ועד לאישור הסופי של התרופה. עמקי המוות האלה מאלצים את החברות הישראליות להיסגר או למכור את הטכנולוגיה שלהן בשלבים מוקדמים מדי לחברות אחרות, תוך הפסד כספי אדיר להן ולמשק הישראלי כולו.
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine