סטייה מהמינון הסטנדרטי או אי הפחתה של המינון עקב אי ספיקת כליות מגבירים את הסיכון לתוצאות שליליות.
כאשר נרשמים (direct-acting oral anticoagulant (DOAC לחולים עם פרפור פרוזדורים ותפקוד כלייתי ירוד, יש לתקנן את המינון לכיוון מטה. מנגד, חולים אחרים מקבלים מרשמים למינון נמוך למרות שפעילות הכליות שלהם תקינה. במסגרת המחקר הנוכחי זוהו כמעט 15,000 חולי פרפור פרוזדורים שהחלו לקבל טיפול ב- apixaban, dabigatran או rivaroxaban בין השנים 2010 ו- 2015 (חציון מעקב, 3.6 חודשים).
מבין כ- 1500 חולים עם אינדיקציה להפחתת המינון עקב תפקוד ירוד של הכליות, 43% קיבלו מינון סטנדרטי, טיפול אשר נמצא קשור עם סיכון מוגבר לדימומים חמורים. מנגד, לא נמצא הבדל בשיעורי השבץ.
מבין כ- 13,000 חולים ללא אינדיקציה כלייתית להפחתת המינון, 13% קיבלו מינון נמוך מהמינון הסטנדרטי. בניתוח שנערך לפי תרופה נמצא כי מינון חסר של apixaban קשור עם סיכון גבוה פי 5 לשבץ, בהשוואה למינון הסטנדרטי, אך עם סיכון דומה לאירועי דמם חמורים. הפחתת המינון של dabigatran ו- rivaroxaban לא נמצאה קשורה עם סיכון שונה לשבץ או דימומים.
מודל למשתנים מרובים מצא קשר בין גיל מבוגר ומינון חסר לא מוצדק שניתן לחולים ללא אינדיקציה כלייתית לכך.
ההודעה הועברה ע”י צוות PharmaLine
