בשבוע שעבר יצאה הרשות לניירות ערך בארה״ב בהודעה דרמטית. במסגרתה, הזהירה הרשות את כלל המשקיעים מפני מניות של חברות קנאביס, הנהנות מ”הייפ” מוגבר בתקופה האחרונה. הרשות ציינה שהיא מזהה בשוק מתעורר זה ניסיונות הונאה וסימנים למניפולציה של השוק, ובהתאם קוראת לציבור המשקיעים לפקוח את עיניהם לפני שמבצעים השקעה בתחום. הרשות האמריקאית אף הגדילה לעשות והעניקה סימנים לזיהוי אותם הסיכונים. לדוגמה, הרשות ממליצה למשקיעים לבדוק את הרקע של חברת הקנאביס, את סטטוס הרישום של החברות, ובייחוד – את מצב הרישיון. כמו כן, הומלץ לשים לב לחברות ששינו בפתאומיות, ולעתים אף כמה פעמים, את שמן, את סוג התעשייה שבה הן פועלות ואת התוכנית העסקית שלהן. הרשות אף המליצה להימנע מהשקעה בחברות שמפרסמות הודעות לציבור בהיקף לא סביר, מה שיכול להצביע לטענתה על ניסיון לא הולם לעלות את מחיר המניה..
נשאלת השאלה – האם שוק מניות הקנאביס הישראלי, שנוצר בשנה האחרונה ומאז צובר תאוצה ומעורר עניין רב, אינו נמצא בסיכון דומה? ובהתאם, מה עושה רשות ני”ע הישראלית בנדון?
אם נבחן את שוק מניות הקנאביס הישראלי, נמצא בו כתריסר חברות ציבוריות שדיווחו על השתייכותן לתעשייה. מעטות הוקמו במקור כחברות קנאביס שהשקיעו שנים במחקר, פיתוח, ייצור ומכירת מוצרי קנאביס – ורק לאחר שהבשילו והוכיחו הצלחה בתחום נהפכו ציבוריות. מרבית החברות בתחום הוקמו על בסיס שלדים בורסאיים (חברות ציבוריות נטולות פעילות) שמיזגו לתוכן בן־לילה חברות בעלות פוטנציאל, לטענתן, בתחום הקנאביס. פוטנציאל זה מבוסס על אישור מקדמי לרישיון שטרם ניתן להן; על שיווק ואריזת חומרי גלם שמעולם לא גודלו על ידן; ועל מכירת מוצרים במסגרת יצוא לחו״ל, שטרם אושר ומומש.
מאת עומר זרחיה
