אצל רוב היונקים, מחצית מהצאצאים הם נקבות והמחצית השנייה זכרים. גם אצלנו, בני האדם, היחס הזה נשמר פחות או יותר ונשים הן כ-49.5 מהאוכלוסייה האנושית. מינו של הילוד נקבע על ידי כרומוזומי המין שקיבל מתאי הביצית והזרע של הוריו. הביצית תמיד מכילה כרומוזום X ואילו תא הזרע יכול להכיל כרומוזום X (זרעוני X) ולהוביל להולדת נקבה, או כרומוזום Y (זרעוני Y) שמוביל להולדת זכר. הסבירות לכל סוג של תא זרע היא כמעט שווה.
עד כה תהליכי ההפריה החוץ-גופית נעשו בצורה אקראית לחלוטין במה שנוגע למין היילוד, משום שגם אם היינו רוצים לברור את העובר לפי מינו, לא הייתה דרך להפריד בין זרעוני X ל-Y בצורה שתשאיר אותם שלמים וכשירים להפרות את הביצית. כעת חוקרים מאוניברסיטת הירושימה ביפן מצאו דרך להפריד בין זרעוני ה-X וה-Y של עכברים בלי לפגוע בתאים עצמם.
אצל עכברים, כרומוזום X מכיל מעל ל-3,000 גֵנים, לעומת פחות מ-700 בכרומוזום Y. כתוצאה מכך, זרעוני X מכילים חלבונים ייחודיים רק להם. החוקרים ידעו שבתנאים מסוימים נוצרים הבדלים בתנועה של זרעוני X וזרעוני Y בנוזל שהם נמצאים בו. למשל בסביבה חומצית או בטמפרטורה גבוהה, זרעוני Y ינועו פחות מזרעוני X.
מאת דניאלה אפלבלט
