העתיד כבר כאן, ובתי החולים בישראל חייבים להתעורר ולהתאים עצמם למציאות המתפתחת. מציאות אשר משתנה בצעדי ענק כמעט בכל ממד קיים — דמוגרפיה (הגידול באוכלוסייה, שיעור הזדקנות ומאפייני תחלואה); מדע וטכנולוגיה (רפואה מרחוק, בינה מלאכותית ועוד); ואפילו עמדות הציבור והסבלנות שהולכת ופוחתת ביחס לתנאים הקיימים במערך האשפוז.
כך, ובעוד קופות החולים, כחלק מאסטרטגיה רחבה, מצויות כבר כמה שנים בתנופה של שינויים ארגוניים ותפעוליים (ובכלל זאת איתור, פיתוח והטמעה של חדשנות בתחום הבריאות), מבחינות רבות בתי חולים רבים בישראל נותרו תקועים אי־אז במאה הקודמת. לכן, ולטובת הציבור ובריאותו, הגיע הזמן לשינוי קונספטואלי שיצעיד את בתי החולים בבטחה אל המחר.
מבלי להפחית בחשיבות ובחיוניות של בתי החולים במערך הבריאות, מיום הקמתם עד היום כמעט שלא השתנתה תפישת היסוד ומודל ההפעלה של בתי החולים. לפי הנחות יסוד אלה, הציבור הוא שנדרש "לעלות לרגל" ולהגיע לבית החולים, ופעילותו ואחריותו של בית החולים כארגון בריאות מתחילה ומסתיימת בגבולות המוסד. תפישה זו, שמאפיינת את העולם הישן, היתה נכונה לשעתה, אך לא עוד. כעת, וכחלק מהתמודדות עם אתגרי העתיד, ראוי לשנות את הקונספציה ביחס לייעודו, אופיו, תפקידו ותפקודו של בית החולים.
מאת עדי ניב יגודה