מיום שפרצה מגפת COVID-19 לחיינו, אנחנו מתעסקים רבות בשאלת הבדיקות לאבחון המחלה – החל בשאלה כמה בדיקות נערכות, דרך אופן איסוף הדגימות, ועד להחלטה את מי צריך לבדוק ומתי. כדי להבין את כל אלה, חשוב להבין אילו בדיקות קיימות, כיצד הן פועלות ומהי המשמעות של תוצאותיהן.
האבחון כיום מתבסס על בדיקה הקרויה Quantitative polymerase chain reaction או בקיצור- qPCR. הבדיקה מתבססת על שיטה שפותחה עוד בראשית שנות השמונים, ובודקת ישירות את נוכחות החומר הגנטי של הנגיף בריריות האף והלוע. מדובר בבדיקה קלה לתכנון ומדויקת ביותר, אך היא אינה חפה מחסרונות. ראשית, הבדיקה מצריכה צוות רפואי ומעבדתי לנטילת הבדיקה ועיבודה. בנוסף, יש צורך בציוד וחומרים שחלקם נמצאים במחסור עקב העלייה בביקוש העולמי, כגון מטושים, ערכות להפקת החומר הגנטי מהנגיף ומכשירים לביצוע הבדיקה.
כמו כן, קיימת מגבלה לוגיסטית – הדגימות נלקחות בביתם של אנשים או במרפאות ייעודיות ואז נשלחות למספר מצומצם יחסית של מעבדות מרכזיות, שיש להן את הציוד וכוח האדם לביצוע הבדיקות. כך נוצר מצב שבו למרות שהבדיקה עצמה אורכת בין ארבע לשש שעות, בפועל לוקח לפחות 24 שעות מרגע נטילת הבדיקה ועד לקבלת התוצאות. לעיתים, עקב עומסים על מעבדות, מדובר ב-48 שעות ומעלה.
מאת אנה ריבקין
