האם השינויים בחושים (chemosensory) החלים עם הגיל משפיעים על הצריכה התזונתית?

כאשר אנו טועמים ופל שוקולד עם קרם קרמל הממלא את פינו, איזו תחושה יש לנו? או הטעם המריר האופייני של שוקולד מריר, איזה ריח מגיע לאפנו בתהליך הלעיסה? האם ילד בן 5 יחוש ריחות וטעמים אלו באופן שונה מאדם בן 50? מהו הקשר בין טעם לבין ריח?

תחושות הטעם והריח קשורות אלו באלו כפי שניתן להיווכח במחלות הצטננות למיניהן. תחושת הטעם היא תחושה מורכבת הכוללת תחושה של טעם וריח בשילוב גירויים וחושים נוספים. תחושות אלו אכן משתנות עם הגיל ומשפיעות על הצריכה התזונתית, בכך נתמקד במאמר זה.

מחקרי צרכנות  מצאו [1] כי חוש הטעם הוא המשפיע העיקרי על בחירת המזון הנאכל. חוש הטעם כולל תגובה כימית של הטעם -olfaction , וכן תפיסת המרקם בפה. חוש הטעם והתפיסה הקשורה בו משפיעים על בחירת המזונות הנאכלים ועל הרגלי האכילה. מזונות המכילים שומן וסוכר מועדפים ע"י רוב האנשים[2] , ומזונות מרים ידועים כבלתי אהודים[3] .  בקרב ילדים קיימת חיבה אוניברסלית למזון מתוק ושנאה למזון מר, מה שבהחלט ישפיע על בחירת המזון שלהם. בקרב מבוגרים, לעומת זאת, לא תמיד קיים קשר כל כך ברור ועקבי בעניין זה. גם לתכולת השומן בתפריט יש השפעה על תחושת הטעם וההנאה מהמזון. המנגנון מערב פעילות מוחית הכוללת הפרשת אופיאטים והוא יושפע ממסת הגוף, שינויי משקל, הרגלי אכילה, תרבות ומצב כלכלי.

התפיסה שלנו את החושים תשפיע על בחירתנו במזונות מסוימים, על הצריכה שלהם ובסופו של דבר על מצבנו התזונתי.Drewnowski , במאמר סקירה[4] , מציע את המנגנון הבא להבנת הקשר בין חושים ותזונה:

נתמקד בחוש הטעם, מפני שהתגובות לחושים דומות מבחינת המנגנונים הנוירולוגיים שלהן, ומפני שלטעם השפעה מרכזית על בחירת המזון הנאכל. תאי התחושה של הטעם מרוכזים בקבוצות של 50-100 תאים היוצרים יחד פקעית דמוית בצל. הפקעיות ממוקמות בעיקרן בלשון ובחיך. חומרי טעם ((tastants המגיעים אל הפה דרך המזון מתמוססים ברוק ובאים במגע עם תאי הטעםtaste cells)) דרך קצה הפקעית ((taste pores. החומרים עוברים אינטראקציה עם רצפטורים חלבוניים בתאים ((microvilli – המעבירים סיגנלים דרך מערכת העצבים למוח. מחקרים שעסקו בחוש הטעם התמקדו בארבעת הטעמים הבסיסיים: מתוק, חמוץ, מלוח ומר, כאשר המדידה כוללת רמות טעם הדרושות לזיהוי, עוצמה  והעדפה. כל תא עצב רגיש למספר סוגי טעם דומים, וכנראה קיימת אפשרות לאינטגרציה של תחושות בדומה לעצבי הראייה.

ההעדפה החושית למתוק היא אישית ואוניברסלית. תינוקות שנולדים מראים העדפה לתמיסות מתוקות[6] . ילדים נוטים לסווג מתוק כמזונם המועדף, ובמבחני עוצמת מתיקות הם יבחרו בתמיסות המרוכזות ביותר בסוכרוז [7]. למרבה הפלא, בקרב ילדים לא נראה קשר בין החיבה למתוק להשמנה. מצד אחד, שמנים הראו המשך העדפה למתוק גם לאחר העמסת גלוקוז, מה שהעיד על חוסר רגישות למתוק [8] . מצד שני, הסתבר שגם בנושא זה קיימת שונות גבוהה בקרב השמנים לגבי העדפות. מחקר אחר שבדק השפעת העדפות מזון על השמנה, לא מצא כל קשר בין העדפת מתוקים להשמנה [9] .

הזדקנות מלווה לא פעם בירידה ברגישות לתמיסת סוכרוז כתוצאה מירידה בכמות פקעיות הטעם וכנראה גם ירידה ברגישותן. קיימים נתונים המורים כי קשישים מעדיפים מזון ברמת מתיקות גבוהה כתוצאה מירידה זו ברגישות. מחקר שנערך לאחרונה בחן את העוצמה וההנאה ממזונות שונים הניתנים בארוחת בוקר ברמת מתיקות משתנה, וכיצד משפיעה העדפה זו על בחירת המזון. ניתנו 5 מזונות המוגשים בארוחת בוקר: מיץ תפוזים, ריבה, יוגורט עם פרי, ממרח שוקולד ודייסה. נערכה השוואה בין קשישים לצעירים, והתברר שבממוצע נזקקו הקשישים לרמת מתיקות גבוהה יותר על מנת לחוש אותה עוצמת מתיקות שחשו הצעירים. הם העדיפו תכולת סוכרוז גבוהה יותר במזונם. יחד עם זאת, מעניין לציין שכאשר ניתנה הארוחה המועדפת ע"י לכל הקשישים הם לא אכלו כמות גבוהה יותר של מזון ולא דווח על רמת הנאה גבוהה יותר. החוקרים הסבירו זאת בשונות הבינאישית שהייתה קיימת בקבוצת הקשישים. בסך הכול, נתונים אלו אינם מראים קשר בין רגישות למתוק וצריכת מזון. ייתכן שהדבר נובע מגורמים אחרים המשפיעים על צריכת מזון, כגון הרגלי חיים והעדפות בריאותיות. ייתכן גם שאוכלוסייה הנמצאת במחסור הייתה מגיבה באופן שונה. הקשישים שהשתתפו במחקר זה היו קשישים בריאים שהושוו עם צעירים בריאים [10] .

שומן ידוע כמרכיב המוסיף להנאה הקשורה באכילה. התגובה החושית הראשונה לשומן הינה הריח. מולקולות מסיסות שומן מתנדפות ומפיצות את הריח האופייני למזון שומני מבושל. בשלב שני מתפזרת התחושה בפה תוך מגע עם המרקם האופייני, לעיסה ובליעה [11] . בבשר יכולת מולקולות השומן לקשור מים יוצרת את תחושת העסיסיות והרכות של בשר הסטייק למשל, וכן מאפים כגון עוגות. החום המועבר דרך המזון תורם לפריכות שלו. באופו כללי, תכולה גבוהה של שומן נחשבת לגורם המשפר את טעמו ואיכותו של המזון, למרות שתופעה זו השתנתה במידה מסוימת בשנים האחרונות, עקב ההמלצות לצריכה מופחתת של שומנים.  מזונות עתירי שומן הם לא פעם גם עתירי סוכר ולכן לא ברור אם הרצון העז הוא למתוק או לשומן. במחקר שהשווה אנשים במשקל נורמלי לשמנים, בחרו השמנים במזון עתיר שומן המכיל פחות סוכר. בקרב ילדים בני 3-5 הייתה הבחירה במזון שומני קשורה במשקלם של ההורים, כלומר ילדים שבחרו מזון שמן היו אלו שהוריהם שמנים.  ממצאים אלו מעידים אולי על כך שבהעדפה למזון שמן יש גם מרכיב משפחתי וגם גנטי [12] .

עם הגיל פוחתת צריכת השומן כנראה עקב המלצות רפואיות, לכן קשה להפריד בין התחושה של המזון השומני לבין צריכתו המושפעת מהמלצות בריאותיות.  בסקרי תזונה שונים, כולל אלו שנערכו בארץ, נמצאה צריכה נמוכה יותר של שומן בקרב האוכלוסייה המבוגרת, כולל הסרת החלקים השומניים של הבשר ואכילת עוף ללא עור. במחקר שנערך לאחרונה נבדקו הגורמים המשפיעים על צריכת עוגיות דלות שומן בקרב צעירים וקשישים. התברר כי בקרב הקשישים (מעל גיל 65) הקבלה של עוגייה דלת-שומן הייתה תלויה בטעם ובמרקם וכן בהשפעתה על בריאותם. ואילו בקרב הצעירים (18-40) השיקול העיקרי היה ההשפעה על המשקל. כלומר, בקרב הקשישים השיקול היה של טעם ובריאות, ובקרב הצעירים – משקל בלבד [13] .

מחקר אחר שנערך ע"י Schiffman השווה שוב בין צעירים (גיל 22 בממוצע) לקשישים (82 בממוצע) מבחינת התגובה ההדונית לתערובת שומן-סוכר ותערובת שומן-מלח במשקה חלב [14] .  שתי הקבוצות דירגו את עוצמת הטעמים באופן דומה, אולם דירוג הנעימות הקשורה בתערובות הייתה שונה. בקרב הצעירים תכולת השומן השפיעה על דירוג הנעימות של המזון בשתי התערובות, לעומת זאת בקרב האוכלוסייה המבוגרת תכולת השומן לא השפיעה. המחברים הסיקו שלמעשה קשישים יכולים להפחית או להגדיל את כמות השומן הנצרכת על ידם מבלי שתהיה לכך השפעה על הנאתם מהמזון. כמובן מדובר בממצאים ברמה מעבדתית ולכן אין בהם תשובה ממשית לסוגיה של אכילת מזון דל-שומן ע"י קשישים, הסובלים בשכיחות גבוהה (30%-40%) מצריכה מופחתת "מדי" של קלוריות ומרכיבי מזון אחרים.

תחושת המליחות במזון ידועה כמושפעת מאוד מהגיל. בקרב קשישים מדווחת רגישות מופחתת למלח ולכן קיים שימוש מופרז במלח המוסף למזון. למרות הרגישות המופחתת למלח נשאלה השאלה האם צריכת המלח שונה בקרב קשישים. במחקר שנערך ע"י Rolls וחברים [15]  הושוו קבוצות צעירים וקשישים מבחינת תגובתם למרק עוף ברמות שונות של מליחות. גם במחקר זה נמצא שדירוג עוצמת המליחות היה נמוך יותר בקרב הקשישים, כלומר הם היו פחות רגישים לתחושת המליחות. יחד עם זאת, בהערכה תזונתית מלאה ומפורטת התברר שהקשישים אינם צורכים יותר מלח מקבוצת הצעירים, וזאת עקב המודעות שלהם לבריאותם.

השינויים החלים בחוש הריח הם דרמטיים יותר מהשינויים בחוש הטעם. הגיל משפיע על הרגישות לריחות הן מבחינת הזיהוי והן מבחינת העוצמה. השאלה המהותית בעניין זה היא האם שינויים אלו בחוש הריח משפיעים על הצריכה התזונתית.
 
כדי להעריך את השפעת הירידה בחוש הריח על הצריכה התזונתית נערך מחקר בקרב 80 נשים בנות 65-93 [16]. נבחנו מדדים אנתרופומטריים וכן הרגלי אכילה באמצעות יומני מזון ושאלוני הרגלים. אצל 50% הייתה ירידה גדולה בתפקוד חוש הריח, אולם לממצאים אלו לא היה קשר עם משקל ו-BMI. ההפרעה בחוש הריח לא השפיעה על התיאבון או ההנאה מאכילה, מה שמאשר ממצאים קודמים [17,18] .  יחד עם זאת, אלה שהיו להם הפרעות בחוש הריח גילו פחות עניין בפעילויות הקשורות באוכל כגון: בישול, אכילת מזון מגוון, העדפה מופחתת למזון בריא, העדפה מופרזת למזונות מתוקים ושומניים. לכן ממליצים החוקרים שאנשים הסובלים מהפרעות בחוש הריח יכינו את ארוחותיהם תוך שימוש בחושיהם האחרים, כלומר ישתמשו במעודדי טעם, מרקם מעורר וכד'.

תחושת השובע ושביעות הרצון מהאוכל נובעת מסיפוק החושים ע"י הכמות הנאכלת ומגוון המזונות. תחושה זו שהיא למעשה אינטגרציה של החושים והתחושות, נכללת במושג sensory specific satiety. באופן נורמלי, לאחר אכילה של מזון מסוים, פוחתת תחושת נעימות הטעם, הריח וההופעה של אותו מזון. שינוי זה בתגובה ההדונית למזון נקראsensory-specific satiety   והוא קשור בירידה בצריכה של מזון שכבר נאכל ועלייה בצריכה של מזונות שעדיין לא נאכלו ("חדשים"). נתוני סקרים מהארץ ומהעולם מראים שעם הגיל פוחת מגוון המזונות, לכן האוכלוסייה המבוגרת סובלת ממגוון מזונות דל יחסית [19,20]. אכילה מגוונת היא אחת ההמלצות הבסיסיות והחשובות ביותר לתזונה בריאה המכילה את כל אבות המזון. היות ש- sensory-specific satiety  הוא אחד המנגנונים המעודדים אכילה מגוונת, אחת ההנחות להסברת הירידה ברמת הגיוון במזון בגיל המבוגר היא שעם הגיל מתרחשת ירידה ב-sensory-specific satiety.

במחקר שערכוDolls  ו-McDermott נבדק sensory-specific satiety בקרב 4 קבוצות גיל של גברים ונשים. הקבוצות כללו מתבגרים בני 12-15, צעירים בגילאי 22-35, מבוגרים בני 45-60 וקשישים בני 65-82 ומעלה [21] . התברר כי sensory-specific satiety ירד עם הגיל  והיה הנמוך ביותר בקרב בני 65 ומעלה. הסיבה לירידה אינה ברורה, ולא נמצא קשר ישיר בין הירידה ב- sensory-specific satiety  לבין הירידה בתפקוד החושים.

בקרב צעירים עלייה במגוון המזונות תעלה את הכמות הנאכלת, לעומת הקשישים שעקב sensory specific satiety  נמוך יחסית הצריכה והמגוון יישארו נמוכים אצלם. ההשלכות המעשיות הן לעודד פיתוח הרגישות והחושים למרכיבי תחושה אחרים כגון מרקם המזונות. עבור האוכלוסייה המבוגרת שימוש במגוון סוגי מרקם ומגוון רחב של מזונות עשוי לתרום לעלייה בגיוון ושיפור הערך התזונתי של התזונה כולה.

השונות בתחום זה רבה ומושפעת ממעמד חברתי, מגירויים סביבתיים ומסביבת מגורים. נמצא כי קשישים החיים בקהילה צורכים לא פעם מזון מגוון יותר מהאוכלוסיה הצעירה, ולעומתם קשישים החיים במוסדות יצרכו תזונה שאינה מגוונת ולכן יצרכו בסך הכול פחות מזון. במוסדות בהם מוגש המזון בצורה מושכת וקיים מזנון עם מגוןן מזונות, עולה הצריכה התזונתית של הקשישים. נתונים אלו מובילים למסקנה שקשישים במעמד כלכלי נמוך נמצאים במצב תזונתי ירוד גם אם יש ביכולתם לספק את צרכיהם התזונתיים. אי יכולתם לרכוש מזון מושך תשפיע על אכילתם.

לאחר הדיון בפרטי התחושות והחושים שנערך עד כה, אל לנו לשכוח את התענוג הקשור באכילה. תענוג זה הקשור כמובן בחושים, מתווך ע"י נוירוטרנסמיטרים או פפטידים מוחיים [22] .  מחקרים רבים שניסו לבחון את סוגיית התענוג הקשורה באוכל עסקו במערכת הסרוטונרגית [23] ; אחרים בחנו את ההשפעה של פפטידים אופיאטיים בתיווך תחושת התענוג והנעימות הקשורה באכילת מזון מתוק או שמן. אופיאטים אנדוגניים או אנדורפיניים משפיעים על המשיכה למזונות מסוימים. המשיכה למתוק שמאפיינת אנשים כה רבים קשורה בשליטה של אופיאטים בבני אדם ובחיות. אנטגוניסטים לאופיאטים, כגוןnaloxone  ו-naltrexone, מפחיתים צריכת מזון ע"י הפחתת המשיכה למזונות מסוימים.
 
אופיאטים אנדוגניים הם גם אלו היוצרים כנראה את ההפרעה של בולימיה נרבוזה ו-binge eating – הפרעה המלווה באכילת כמויות גדולות של מזון מבלי שתהיה לאדם שליטה על האכילה ועל הכמות הנאכלת. להרבה אנשים הסובלים מהפרעות אלו יש תאווה למזונות מתוקים ועתירי שומן. מתןnaloxone  שינה את ההעדפה ההדונית למתוק, ובכך גרם ירידה באכילת מזונות מתוקים ועתירי שומן כגון שוקולד וחטיפי שוקולד . [24]

הפרעות הטעם במקרים של תת-תזונה נקשרו למחסור בויטמין B3 (niacin) ובאבץ [25,26] . כך למשל, Hypogeusia – ירידה ברגישות לטעמים, קשורה לירידה בריכוז ה-Gustin ברוק. Gustin הוא החלבון העיקרי שמכיל אבץ. Henkin וחבריו הראו קשר בין אובדן אבץ ובין Hypogeusia [27]. הם גילו ירידה בריכוז הממוצע של אבץ בסרום ועלייה בפינוי האבץ בשתן אצל חולים עם כוויות חום אשר פיתחו Hypogeusia. בחולים האלה גם anorexia נקשרה [28] ל-Hypogeusia .

מחלות שכיחות באוכלוסיית הקשישים, כמו אלצהיימר, ונטילת תרופות רבות (Polypharmasia) עלולות אף הן לגרום שינויים בחוש הטעם. בין הקשישים שמקבלים תרופות במשך זמן ממושך, כ-11% התלוננו  על Ageusia- אובדן חוש הטעם, או Dysgeusia- הפרעה בחוש הטעם . מעניין לציין כי שכיחות הפרעות אלה גבוהה יותר אצל נשים, ייתכן עקב העובדה שנשים נוטלות יותר טיפולים תרופתיים לטווח ארוך.

במחקרים שעסקו בילדים לפני גיל בית ספר, התברר שההעדפות שלהם לגבי מזון נבעו מהיכרות מוקדמת של אותו מזון וממתיקותו. ההעדפה של מזון שמן נרכשת כנראה בשלבים מוקדמים של החיים, כך לומדים הילדים להעדיף מזון בעל צפיפות קלורית ותכולת שומן גבוהה. ההעדפה של מזון מתוק וצריכת סוכר יורדות בין גיל ההתבגרות לגיל הבגרות, אולם כל הממצאים הללו מבוססים על מחקרי חתך שלא עקבו לאורך שנים אחר אותו אדם. יש לזכור שההעדפות אינן נובעות מהחושים בלבד, הבחירה משקפת גם קשר חברתי, תפיסת בריאות, סביבה וכד'. ילדים גם מפגינים דחייה לגבי מזון מר כולל קפאין, יין ומזון חריף.

לחושים יש השפעה רבה ומגוונת על צריכה והעדפה של מזונות שונים. יחד עם זאת קשה לבודד את השפעתם ולנתקה מהשפעות תרבותיות וסביבתיות וכן – פרשנות המלווה לתחושה, שהיא אינדיבידואלית לאדם ולסביבה. עבור ילדים אמריקנים הכריך ה"אידיאלי" מבחינת טעם הוא כריך חמאת בוטנים וריבה; עבור ילדים בישראל הכריך האולטימטיבי הוא דווקא זה המרוח בשוקולד. שוני זה מעיד גם על השוני התרבותי והסביבתי הקשור בבחירת המזונות.

תחושות הטעם והריח יורדות עם הגיל ועלולות להשפיע על ירידה בצריכת המזון, ירידה בהנאה ואכילה מונוטונית אשר תפחית עוד יותר את כמות המזון הנצרכת. לכן מומלץ לקשישים להשתמש במחזקי טעם לחיזוק תחושת הטעם והרגישות למזונות "רעילים", שכן תחושת הטעם מהווה גורם המונע הרעלות ע"י זיהוי טעמים מרירים ומתכתיים.

מקורות:

1. Food Marketing Institute;. Trends in the United States: Consumer Attitudes and the Supermarket. Chicago: Food Marke-ting Inst, 1996
2. .Drewnowski A. Fats and food texture: sensory and hedonic evaluations. In Food Texture; ed. HR Moskowitz,1: 217–250. New York: Marcel Dekker, 1987.
3. .Rozin P, Vollmecke TA. Food likes and dislikes. Annu. Rev. Nutr; 6: 433–456, 1986
4. A. Drewnowski. Taste preferences and food intake. Annu. Rev. Nutr; 17: 237-253, 1997
5. Smith DV,  Margolskee RF. Making Sense of Taste. Scientific American; March 18:  2001
6. Steiner JE. Facial expressions of the neonate infant indicating the hedonics of food-related chemical stimuli. In The Genesis of Sweet Preference. USHEW, DHEW Publ no. (NIH) 77–1068, ed. JM Weiffenbach, 173–189. Washington, DC: NIH, 1977
7. Grinker JA, Price JM, Greenwood MRC. Studies of taste in childhood obesity. In Hunger: Basic Mechanisms and Clinical Implications, ed. D Novin, W Wyrwicka, GA Bray, 441–457. New York: Raven, 1976
8. Cabanac M, Duclaux R. Obesity: absence of satiety aversion to sucrose. Science; 168: 496–497, 1970
9. Drewnowski A Sweetness and obesity. In Sweetness. ILSI Nutr. Found. Symp; ed. J Dobbing. Berlin: Springer, 1986
10. Rolls BJ. Do chemosensory changes influence food intake in the elderly? Physiology & Behavior; 66:: 193-197, 1999
11. Brandt MS, Skinner EZ, Coleman JA. 1963. Texture profile method. J. Food Sci. 28:404–9.
12.   Fisher JO, Birch JL. Fat preferences and fat consumption of 3- to 5-year-old children are related to parent adiposity. J. Am. Diet. Assoc; 95: 759–764, 1995
13. V.H. Castellanos and B.J. Rolls, Acceptance of reduced-fat foods in the elderly. Appetite;  29: 390‾391, 1997.
14. S. Warwick and S.S. Schiffman, Sensory evaluations of fat-sucrose and fat-salt mixtures: Relationship to age and weight status. Physiol. Behav; 48: 633‾636, 1990
15. A. Drewnowski, S.A. Henderson, A. Driscoll and B.J. Rolls, Salt taste perceptions and preferences are unrelated to sodium consumption in healthy older adults. J. Am. Diet. Assoc; 96: 471‾474, 1996
16. V.B. Duffy, J.R. Backstrand and A.M. Ferris, Olfactory dysfunction and related nutritional risk in free-living, elderly women. J. Am. Diet. Assoc;  95: 879‾884, 1995
17. K. Madeira and A. Goldman, Some aspects of sensory properties of food that relate to food habits and associated problems of elderly consumers. J. Nutr. Elderly; 8: 3‾24, 1989
18. M. Krondl, D. Lau, M.A. Yurkiw and P.H. Coleman, Food use and perceived food meanings of the elderly. J. Am. Diet. Assoc;. 80: 523‾529, 1982
19. Shahar DR, Shai I, Vardi H, Fraser D. Dietary intake and eating patterns of elderly people in Israel: Who is at nutritional risk? Euro J Clin Nutr; In press, 2002
20. M.T. Fanelli and K.J. Stevenhagen, Characterizing consumption patterns by food frequency methodologies: Core foods and variety of foods in diets of older Americans. J. Am. Diet. Assoc; 85: 1570‾1576, 1985
21. B.J. Rolls and T.M. McDermott, Effects of age on sensory-specific satiety. Am. J. Clin. Nutr; 54: 988‾996, 1991
22. USDA. Nutrition & Your Health: Dietary Guidelines for Americans. Home and Garden Bulletin; 232:. Washington, DC: USDA102, 1995
23. Wurtman JJ.The involvement of brain serotonin in excessive carbohydrate snacking by obese carbohydrate cravers. J. Am. Diet. Assoc; 84: 1004–1007, 1984
24. Drewnowski A, Krahn DD, Demitrack MA, Nairn K, Gosnell BA. Naloxone, an opiate blocker, reduces the consumption of sweet high-fat foods in obese and lean female binge eaters. Am. J. Clin. Nutr. 61:1206–1212, 1995
25. Green RF. Subclinical pellagra and idiopathic hypogeusia. JAMA; 218: 1303, 1971
26. Rundles RW. Zinc deficiency, taste acuity and growth failure. Nutr Rev;  36: 213-214, 1978
27. Henkin RI, Graziadei PPG, Bradley DF. The molecular basis of taste and its disorders. Ann Intern Med; 71: 791-821, 1969
28. Cohen K, Schechter PJ, Henkin RI. Hypogeusia, anorexia, and altered zinc metabolism following thermal burn. JAMA; 223:914-916, 1973
29. Stevens JC, Cruz LA, Hoffman JM, Patterson MQ. Taste sensitivity and aging: high incidence of decline revealed by repeated threshold measures. Chem Senses;20:451-459, 1995