כמה עובדות על סידן

סידן דרוש לגוף לשם בניית עצם, למניעת וטיפול באוסטיאופורוזיס, למניעת שברים אוסטיאופורוטיים, לטיפול בחוסר סידן (הקיים במחלות כמו אי ספיקת כליות, היפר-פרא-תירואידיזם, רככת ועוד), ולטיפול במצבים של היפר-פוספטמיה.

הצריכה היומית המומלצת של סידן היא 800-1500 מ"ג ביום

סידן בלבד אינו מספיק למניעת אוסטיאופורוזיס אצל נשים פוסט-מנופאוזליות, ויש צורך להוסיף טיפול נוגד אוסטיאופורוזיס אחר (כמו, ביספוספונטים טיפול הורמונלי או הורמון הפראתירואיד)

ויטמין D גורם להגברת הספיגה והקטנת ההפרשה הכלייתית של סידן. כמו כן הוא גורם להורדת ריכוז ה PTH, והוא בעל אפקט ישיר על העצם. הדרישה לויטמין D היא 200-800-  יחידות ביום.

סידן נספג בצורה הטובה ביותר ממזונות העשירים בסידן, אולם, חישוב כמות הסידן בתזונה היומית מראה כי רבים ובעיקר נשים מנופאוזליות נמצאים מתחת לצריכה היומית המומלצת. כדי להגיע לכמות הסידן היומית המומלצת, ניתן להשתמש בתוספים.

מנה מקובלת היא 500-600 מ"ג של סידן אלמנטלי

תכשירי סידן המשווקים מכילים בד"כ Calcium carbonate, Calcium citrate, Calcium glubionat  – Calcium gluconogalacto-gluconate או Calcium lactate

הזמינות של סידן נעה בטווח של 4-45%, כתלות במנה, בחומציות הקיבה ובנוכחות של ויטמין D. כמו כן יש הבדל בספיגה ובזמינות של מלחי סידן שונים, וכן בין הכנות שונות של אותו המלח.

• תוספי סידן יש לקחת במנות מחולקות, כדי להגביר את הספיגה
• המסיסות של מלחי סידן (מלבד Calcium lactate) עולה בסביבה חומצית. לכן יש ליטול את הסידן עם הארוחה, כדי להגביר את המסיסות והחומציות.
• כדי להיספג תוסף הסידן צריך להתמוסס ולהיות בצורה היונית שלו. לכן מומלץ ליטול את תוסף הסידן עם כוס מים גדולה.
• מלחי פוספאט ואוקסלאט במזון מקטינים את ספיגת הסידן
• הארוחה צריכה להיות דלה בסיבים, כדי למנוע ספיחה של הסידן לסיבים והקטנת הספיגה שלו.
• מוצרי חלב מכילים סידן, ולכן מתן תוסף סידן בנפרד משפר את כמות הסידן המגיעה לגוף.

• הנפוצות ביותר: עצירות, גירוי GI ונפיחנות.
• מינון גבוה מידי עלול לגרום להיפר-קלצמיה, היפר-קלצי-אוריה, ואבני כליה. אבני כליה נגרמות יותר מ- Calcium carbonate
• כאשר יש היסטוריה של אבני כליה במשפחה, יש צורך במעקב

אין לתת סידן במצבים של: אבני כליה, היפו-פוספטמיה והיפר-קלצמיה.

מתן בו זמני של סידן עם תרופות שונות עלול לגרום לירידה משמעותית בספיגה שלהן. בניהן:

• מלחי ברזל ומגנזיום
• אספירין
• טטראציקלינים (Doxycycline, Minocycline, Tetracycline)
• אזולים (Itraconazole, Ketoconazole)
• קוינולונים (Ciprofloxacin, Levofloxacin, Moxifloxacin, Ofloxacin)
• אתנולול
• ביספוספונטים (Alendronate, Etidronate, Ibandronate, Risedronate, Tiludronate)
• רניטידין
• לבו-תירוקסין
• ועוד (Atazanavir, Bisacodyl, Bismuth subcitrate, bismuth citrate, Cefpodoxime, Hyoscyamine, Lornoxicam, Sucralfate, Sulfasalazine, Methscopolamine, Ticlopidine, Zalcitabine)
• תרופות ממשפחת התיאזידים (כמו Hydrochlorothiazide) גורמות להקטנת ההפרשה של סידן, ולכן במתן בו זמני יש להיזהר מהיפר-קלצמיה

הכותבת מגר' הילה זוהר קונטנטה- רוקחת קלינית, מרכז רפואי תל- אביב