מחקר תצפית מציע כי היפוגליקמיה ספונטנית הינה מאורע מבשר רעות בהשוואה להיפוגליקמיה המתרחשת לאחר הטיפול באינסולין.
הטיפול באינסולין לצורך שליטה על היפרגליקמיה המתרחשת לאחר MI חריף הינו שנוי במחלוקת וזאת משום שישנו מידע הטוען כי היפוגליקמיה בקרב חולים אלו קשורה עם תמותה מוגברת.
ניתוח הנתונים הרטרוספקטיבי במחקר בחן 7,820 חולים שאושפזו עקב MI חריף בין השנים ינואר 2000 ודצמבר 2005, החוקרים ניסו להעריך האם היפוגליקמיה המתרחשת באופן ספונטני או לאחר טיפול באינסולין קשורה בסיכון מוגבר לתמותה. כל משתתפי המחקר הציגו רמות גלוקוז הגבוהות מ-140 mg/dL בעת אשפוזם.
החוקרים מצאו שיעור גבוה משמעותית של תמותה בקרב חולים שפיתחו היפוגליקמיה בהשוואה לחולים אשר לא פיתחו את המצב הנ”ל. למרות זאת, שיעורי התמותה בקרב החולים שטופלו באינסולין ופיתחו היפוגליקמיה לא היו שונים משמעותית מאלו של חולים שטופלו באינסולין ולא פיתחו היפוגליקמיה.
ניתוח רב משתני מצא כי היפוגליקמיה הינה גורם מנבא עצמאי לתמותה בקרב חולים שלא טופלו באינסולין אך לא בקרב חולים אשר טופלו באינסולין.
ממצאי המחקר מציעים כי היפוגליקמיה המתרחשת במהלך האשפוז לאחר MI אקוטי הינה סמן אך לא גורם לפרוגנוזה גרועה. הממצאים האחרונים המצביעים כי הפחתה אגרסיבית של רמות הגלוקוז אינם מעניקים יתרונות קרדיווסקולריים אך הם מרגיעים רופאים המתחבטים בשאלת הטיפול במצבי היפרגליקמיה לאחר MI.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת PharmaLine