הסקירה הבאה דנה בטיפול ב- atrial fibrillation AF ומתמקדת בנקודות הבאות:
• אינדיקציות להפיכת קצב לב אנורמאלי או מהיר לקצב לב תקין (cardioversion) עבור חולי AF.
• תרופות נגד הפרעות קצב המיועדות ל- cardioversion או למניעת מיקרים חוזרים של AF (digoxin, beta-blockers, non-dihydropyridine calcium antagonists, quinidine, disopyramide, propafenone, procainamide, dofetilide, amiodarone, sotalol, flecainide, dronedarone).
• תרופות שאינן נוגדות הפרעות קצב.
• טיפול אופטימאלי בחולי AF הנזקקים לשליטה על קצב הלב (rhythm control).
מחברי הסקירה מדגישים כי מחקרים גדולים מסוג מקרה ביקורת הראו כי אסטרטגיה המיועדת ל-rhythm control (על ידי שימוש בתרופות נגד הפרעות קצב המיועדות ל- cardioversion) אינה טומנת בחובה יתרונות למידת שיעורי התחלואה והתמותה בהשוואה לאסטרטגיות המתמקדות ב-rate control בקרב חולי AF.
לכן, cardioversion מוגדר כיום כאינדיקציה לחולים המציגים סימפטומים וזאת על אף טיפול מתאים בקצב הלב.
עבור חולים המציגים היארעות חדשה של AF יתכן כי cardioversion (לדוגמא באמצעות flecainide) עשוי להיות יעיל ביותר זאת למרות שיש לנקוט באמצעי זהירות עבור אותם חולים המציגים אפשרות למחלה כלילית מפאת הסיכון להפרעות קצב. משמעותו של שיעור החזרות הגבוה של AF המופיע לאחר cardioversion
(71%-84% בשנה) היא כי הטיפול בתרופות נוגדות הפרעות קצב על מנת לשמור על קצב סינוס תקין הינו מומלץ.
המחברים ממליצים להימנע במידת האפשר מטיפול ארוך טווח ב- amiodarone בגלל תופעות הלוואי הבלתי הפיכות שלו. הראיות הקיימות כיום התומכות בשימוש בתרופות חדשות כגון dronedarone הינן עדין מוגבלות.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
