טיפול יומי באספירין מפחית בבירור את שיעור ההיארעות של תופעות קרדיווסקולאריות בקרב החולים במחלה קרדיווסקולארית מוכחת. אך האם טיפול שכזה מועיל אף לחולים ללא היסטוריה של אירועים קרדיווסקולאריים? מספר קווים מנחים ממליצים על טיפול יומי באספירין למניעה ראשונית עבור תת קבוצות מסוימות של חולים, אך הראיות הקיימות בנוגע לנושא אינן חותכות.
שני מחקרים אקראיים שנערכו בשנים 2008 ו- 2009, שלושה מטא-אנליזות והנחיות אותן פרסם
ה- U.S. Preventive Services Task Force ,USPSTF מספקים מידע נוסף בנושא.
מחקר אקראי שנערך בסקוטלנד וכלל 1276 מבוגרים חולי סוכרת וחולים ב-peripheral arterial disease (PAD) א-סימפטומטית שטופלו באספירין מדי יום או פלסבו למשך 7 שנים ומחקר אחר שנערך ביפן וכלל 2539 חולים בסוכרת מסוג 2 שטופלו באספירין יומיומי או בפלסבו למשך 4 שנים, מצאו שיעור היארעות קרדיווסקולארי דומה עבור שתי קבוצות המחקר.
מטא-אנליזה שהורכבה מ- 18 מחקרים במסגרתם חולקו 5269 חולי PAD בחומרה שונה לקבלת טיפול באספירין (עם או ללא dipyridamole) או בפלסבו למשך 10 ימים עד 7 שנים מצאה הפחתה של 12% בשיעור תופעות הלוואי הקרדיווסקולאריות בקרב הקבוצה שטופלה באספירין בהשוואה לקבוצה שטופלה בפלסבו אך הממצאים לא היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית.
מטא-אנליזה נוספת שהורכבה משישה מחקרים אקראיים וכללה 10,117 חולי סוכרת ללא מחלה קרדיווסקולארית לא מצאה אף היא כל הבדל משמעותי בנוגע למטרות הקרדיווסקולאריות.
מטא-אנליזה עדכנית שכללה 95,000 חולים מצאה כי חולים המטופלים באספירין מציגים מספר משמעותי יותר של תופעות לוואי כגון דימום אקסטרא-קרניאלי מאג’ורי וזאת בהשוואה למטופלים בפלסבו.
הקווים המנחים החדשים של ה- USPSTF מאמצים לחלוטין גישה זו, ההנחיות ממליצות כי נשים בגיל העמידה, גברים מבוגרים (גיל 45-79) ונשים מבוגרות (גיל 55-79) יטופלו באספירין אך ורק באם הערכת הסיכון האינדיבידואלית הכוללת הנערכת עבורם מראה כי הסיכון שילקו בתופעות קרדיווסקולאריות עולה על הסיכון שילקו בדימום משמעותי. גישה זו מחייבת לבצע חישוב מדוייק עבור כל חולה וחולה אך יתכן כי היא מספקת את התשובה הטובה ביותר לשאלה קלינית עליה קשה לענות.
הידיעה הועברה ע”י חנה מרכוס מערכת PharmaLine
