השנה האחרונה היתה רצף של אירועים מעוררי דחק על אזרחי ישראל ■ מערכת בריאות הנפש – שהיתה במשבר עוד קודם לכן – אינה ערוכה ■ התוצאה: הפקרת הזקוקים לטיפול.
בנה בן ה–15 של תמר מטופל על ידי פסיכיאטר כבר מגיל צעיר — אבל לפני שנה וחצי, כמה חודשים לפני פרוץ מגפת הקורונה, מצבו החמיר והוא נהפך לאובדני. כשפנתה לקופת החולים וביקשה עבורו טיפול רגשי, גילתה לתדהמתה שתור ההמתנה לטיפול בנער אובדני הוא שישה וחצי חודשים, “וזה עוד נחשב מהר”, היא אומרת. המוצא היחיד מהמצב הקשה הזה היה לפנות לטיפול פרטי: “התחלנו לחפש טיפול פרטי, ובינתיים המצב הידרדר והלך”, היא מספרת.
