מטרת המחקר היתה לבחון את ההשפעה של ריקוד ופעילות גופנית אירובית על הכמיהה למתאמפיטמינים, תגובה נוירונלית לגרוי הקשור למזון, תאבון וגמול הקשור למזון בקרב נשים עם תלות במתאמפיטמינים.
39 נשים חולקו בצורה אקראית לקבוצת הריקוד, לקבוצת הפעילות הגופנית ולקבוצת הקריאה (ביקורת).
הן ריקוד והן פעילות גופנית בוצעו למשך 25 דקות בקצב לב דומה. נמדדו תאבון, כמיהה לחומר, ופעילות קורטיקלית.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, שתי קבוצות המחקר הדגימו ירידה סובייקטיבית בכמיהה לחומר ועליה בהעדפה למזונות עתירי קלוריות. קבוצת הפעילות הגופנית אף הדגימה הפעלה של הקורטקס הפרה פרונטלי לאחר צפיה במזונות עתירי קלוריות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.