מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של טיפול דואלי בנוגדי קרישה. המטה אנליזה השוותה שיעורי הישנות שבץ או תמותה, מוגבלות פונקציונלית ובטיחות בקרב המטופלים בקלופידוגרל ואספירין, טיקגרלור ואספירין או אספירין בלבד.
נכללו חמישה מחקרים, ונמצא כי טיפול דואלי היה יעיל יותר מטיפול באספירין בלבד למניעת הישנות שבץ או תמותה, וכי שני הפרוטוקולים השונים של טיפול דואלי היו דומים למניעת הישנות שבץ או תמותה.
שני המשטרים לא העלו את הסיכון לשבץ דימומי, אך מנגד שניהם העלו את הסיכון לדימומים חמורים.
טיפול בקלופידוגרל ואספירין הפחית את הסיכון למוגבלות פונקציונלית בהשוואה לטיפול באספירין בלבד.
