המחקר הנוכחי כלל הן את תוצאותיו של מחקר phase I, שבחן את המינון היעיל לטיפול, והן את תוצאותיהם של מחקרי phase II + III, שעסקו בבטיחות, אימונוגניות ויעילות.
במסגרת מחקר ה-phase I ניתנו שתי מנות חיסון במינונים שונים של בין 10 ו-30 מיקרוגרם. המינון של 10 מיקרוגרם נבחר, ונעשה בו שימוש במחקרי phase II ו-III. ילדים בגילאים 5-11 חולקו בצורה אקראית לקבלת שתי מנות החיסון או פלסבו. נבדק טיטר הנוגדנים המנטרלים לקורונה חודש לאחר החיסון, ונמצא כי הטיטר עמד בקריטריון האימונוגניות והיעילות שבוע לאחר קבלת מנת החיסון השנייה. שיעור תופעות הלוואי היה דומה בקרב שתי הקבוצות, כאשר כאב באתר הזריקה היה תופעת הלוואי הנפוצה ביותר.
באופן כללי, המחקר מדגים כי החיסון של פייזר היה יעיל ובטוח בקרב קבוצת הגיל 5-11 שנים.
