המאמר הבא הינו חלק מסדרת מאמרים המסבירה כיצד ניתן לעשות את השימוש הטוב ביותר בכלים הדיאגנוסטיים, במסגרת הבדיקות הראשוניות המבוצעות לחולים המופיעים עם סימפטומים נפוצים או משמעותיים.
המאמר הנוכחי מתמקד בבדיקות המבוצעות לחולים עם חשד לזיהום בדרכי הנשימה התחתונות שאינו מגיב לטיפול המקובל. המאמר מתאר מקרה בו מגיע חולה למרפאה בפעם השנייה שהוא מתלונן על שיעול והדיון שנערך לאחר מכן מפרט את הבדיקות אותן יש לבצע. המחברים ציינו כי מרבית הזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות חולפים מעצמם וכי יש לבצע בדיקות מעבדה ובדיקות אחרות רק לחולים המציגים גורמי סיכון ספציפיים.
המאמר הנוכחי מתמקד בבדיקות המבוצעות לחולים עם חשד לזיהום בדרכי הנשימה התחתונות שאינו מגיב לטיפול המקובל. המאמר מתאר מקרה בו מגיע חולה למרפאה בפעם השנייה שהוא מתלונן על שיעול והדיון שנערך לאחר מכן מפרט את הבדיקות אותן יש לבצע. המחברים ציינו כי מרבית הזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות חולפים מעצמם וכי יש לבצע בדיקות מעבדה ובדיקות אחרות רק לחולים המציגים גורמי סיכון ספציפיים.
להלן הנקודות המרכזיות המצוינות במאמר:
• מבין המטופלים שקיבלו מרשם לאנטיביוטיקה עקב זיהום בדרכי הנשימה התחתונות, 20-25% יחזרו למרפאה בתוך 4 שבועות.
• הסימפטומים הנובעים מזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות לרוב חולפים ללא טיפול ספציפי או בדיקות ספציפיות לאחר שלושה שבועות בממוצע.
• מרבית החולים לא יפיקו תועלת מבדיקות מעבדה או בדיקות אחרות ולכן יש לבצע בדיקות אלו רק לחולים המציגים גורמי סיכון ספציפיים.
• בדיקות מיקרוביולוגיות אינן יעילות עבור מרבית החולים. תרבית מהליחה מומלצת עבור החולים במחלת ריאות כרונית וליחה, ועבור חולים עם חשד לדלקת ריאות אשר אינם מגיבים לטיפול הראשוני.
• צילומי רנטגן של בית החזה יעילים במקרים בהם נשקלת דיאגנוזה אלטרנטיבית (כגון מחלה ממאירה).
הידיעה הועברה ע”י מערכת PharmaLine
