חוקרים ממכון ויצמן למדע, שבחנו מנגנון תאי האחראי על פירוק חלבונים ישנים, גילו שמרכיביו עלולים לסייע לגידולים סרטניים להסתתר ממערכת החיסון.
התאים בגופנו מייצרים חלבונים כל הזמן, וכתוצאה מכך נוצר גם המון זבל. כשחלבונים נשחקים, ניזוקים או שאינם נחוצים עוד, הם מושלכים לפח האשפה התאי – מכלול חלבוני שנקרא פרוטאזום (Proteasome), שתפקידו להיות המרכז לפינוי ולעיבוד האשפה של התא.
ההרכב הייחודי של כל פרוטאזום משפיע על גורלם של מגוון החלבונים שמגיעים אליו. הוא בנוי כך שבמרכזו יש מעין חבית חלולה, וחלבונים העוברים בה נחתכים. לפתחי החבית קשורים לפעמים כובעים, או מכסים חלבוניים, שמכתיבים שלל תהליכים המעורבים בעיבוד האשפה: אילו חלבונים יכנסו, באיזו מהירות הם יפורקו, ועוד. יש סוגים שונים של פרוטאוזומים: חלקם מפרקים את האשפה לאבני היסוד שלה, כדי לספק מחדש לתא את חומרי הגלם הנחוצים לייצור חלבונים חדשים; אחרים מתמחים בצורת חיתוך ייחודית של חלבוני התא, שמטרתה ליצור מעין תעודת זהות תאית. במקום לפרק לגמרי את החלבונים, הפרוטאזומים הללו מותירים מקטעי חלבון קצרים. לאחר מכן המקטעים האלה מוצגים על מעטפת התא ומפרטים את הביוגרפיה שלו: איזה חלבונים נוצרו בו, מה מצבו התפקודי ועוד.
מאת: דר’ מעיין קרלינסקי צור
