אנא סובבו את הטלפון שלכם.
גילוי מחוללי המחלות הוא דוגמה לדרך שבה השיטה המדעית מפריכה הנחות קודמות ומשנה תפיסות שגויות. זה נושא לוח השנה החדש של מכון דוידסון לחינוך מדעי.
במאה השנייה לספירה מצא הרופא היווני קלאודיוס גלנוס הסבר הגיוני ומאיר עיניים לכל מצבי החולי, שהסתמך כנראה על תורתו של אבי הרפואה היוונית היפוקרטס. גלנוס טען שמחלות נובעות משיבושים באיזון בין ארבע ליחות בגופנו, שמכתיבות את אופי האדם ואת מצב בריאותו. הליחות הללו היו הדם (מרה אדומה), ריר וכיח (מרה לבנה), נוזל המרה בכבד (מרה צהובה) וליחת רביעית שהוא כינה מרה שחורה. עודף של מרה צהובה, לדוגמה, נחשב סיבה לתוקפנות ולבעיות בתפקוד הכבד. התיאוריה נותרה מרכיב מרכזי ברפואה המערבית עד המאה ה-18, ושימשה בסיס לפרקטיקות טיפול כמו הקזת דם, לדילול המרה האדומה.
היום יודעים שהגורמים למחלות הם אחרים. ההתקדמות ברפואה מבוססת הראיות הובילה לחיפוש אחרי הסברים מציאותיים יותר למקור המחלות. ב-1859 הוכיח לואי פסטר שחיידקים אחראים לתהליכי תסיסה, ואחריו הרחיב רוברט קוך (Koch) את התמונה כשזיהה שחיידקים אחראים למחלות מסוימות. גילוי הנגיפים בשלהי המאה ה-19 השלים את התמונה על מקורן של רוב המחלות המידבקות. התקדמות בתחומים אחרים לימדה אותנו שסרטן הוא חלוקה בלתי מבוקרת של תאים, ושמחלות יכולות לנבוע גם מפגמים גנטיים, טפילים ופטריות, שיבושים בחילוף החומרים בגוף, פעילות יתר של מערכת החיסון ועוד.
מאת: רמי שלהבת
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
