אף שלא ברור עדיין מה גורם לתהליך הניווני בתאים המייצרים דופמין, הידע על מהלך המחלה מתקדם בהתמדה – וכך גם הכלים לטפל בה.
העלייה המתמדת ברמת החיים במדינות המפותחות, ובמיוחד ההתקדמות הדרמטית שחלה בידע הרפואי במאה האחרונה, באה לידי ביטוי גם בעלייה משמעותית בתוחלת החיים. למגמה הברוכה הזאת יש גם תופעת לוואי מצערת: ככל שאנשים מגיעים לגיל מתקדם יותר כך גובר הסיכון שיחלו במחלות שאינן נפוצות באוכלוסיות צעירות יותר, וכעת יש לתת להן מענה.
דוגמה בולטת לכך הן מחלות ניווניות של מערכת העצבים. למעט באזורים מסוימים, תאי העצב במוחנו אינם מתחדשים בדרך כלל. אם הם מתים, או שתפקודם נפגע בעקבות מחלה, סביר להניח שנראה עם הזמן ירידה בתפקוד המוחי שתוביל להופעת תסמינים המקשים על חייהם של הסובלים מהם. בקבוצת המחלות הזאת נמצאות בין השאר מחלת אלצהיימר, שידועה בעיקר בפגיעה שנגרמת בה לזיכרון של הלוקים בה, מחלת ניוון השרירים ALS, ומחלת פרקינסון.
מאת: טל פישר