אנא סובבו את הטלפון שלכם.
חברת ספייס פארמה הישראלית זכתה במענק של האיחוד האירופי לפיתוח תרופות במיקרו-כבידה, הייעוד החדש של מסוק המאדים המושבת, הצרות במגן החום של אוריון והסיכון להתנגשות לוויינים. סיכום השבוע ברחבי היקום.
גיבוש בטיס
החברה הישראלית ספייס פארמה, שמפתחת מעבדות לפעילות בתנאי מיקרו-כבידה, זכתה במענק גדול מהמאיץ של תוכנית Horizon של האיחוד האירופי, לייצור תרופות לסרטן בחלל. החברה, שרשומה בשווייץ ומפעילה מרכז פיתוח בישראל, קיבלה מענק של יותר משני מיליון אירו לפיתוח מערכת הייצור שלה, וכן התחייבות של מאיץ EIC (המועצה האירופית לחדשנות) לקנות מניות שלה בשווי 7.5 מיליון אירו אם תצליח לגייס בעצמה משקיעים בסכום הזה. בסך הכל צפויה לה הכנסה של 15 מיליון אירו אם תעמוד באתגר.
התרופות שהחברה מתכוונת לייצר הן שני סוגים של נוגדנים חד-שבטיים, כלומר זהים זה לזה. אחד משמש לטיפול בכמה סוגי גידולים, ואחד ייעודי לסרטן עור. החברה מקבלת את הנוגדנים מחברת תרופות גדולה ששותפה למיזם, משגרת אותם באחת המעבדות שלה לחלל, ובתנאי מיקרו-כבידה מגבשת את הנוגדנים לגביש תלת-ממדי שאי אפשר לייצר בכבידה של כדור הארץ. "הגבישים האלה מאפשרים לתת את אותו הטיפול במנות קטנות יותר, שמשתחררות לדם בהדרגה, כך שאפשר לתת אותם בזריקה תת-עורית רגילה, ולא בעירוי, בלי צורך לבוא לבית חולים", אמר יוסי ימין, המייסד והמנכ"ל של ספייס פארמה ישראל, בשיחה עם אתר מכון דוידסון. "הם יציבים מאוד ואינם דורשים קירור או הקפאה, ומכינים אותם כתרחיף בנוזל לפני ההזרקה. כל זה מפחית מעלויות הייצור, האחזקה והשינוע של התרופות".
החברה כבר עשתה ניסויים ראשוניים בייצור כמות קטנה של גבישי הנוגדנים במעבדה ששיגרה לתחנת החלל הבינלאומית השנה. כמה מאות מיליגרמים של גבישי הנוגדן הועברו לבדיקות איכות, ניקיון ויציבות, ובחודשים הקרובים אמורה החברה לשגר לתחנת החלל ניסוי נוסף, לגיבוש כמות כפולה. החומר ייבחן על חיות מעבדה, יעבור בדיקה שאינו רעיל לבני אדם, ואז יעבור לניסויים קליניים של חברת תרופות. "אנו מקווים לקבל תוך כשלוש שנים אישור של ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) לפורמולציה הגבישית של הנוגדן", אמר ימין. "במקביל אנו מפתחים מודולי מעבדה שיאפשרו לנו לייצר את הגבישים בהיקף גדול, ולקבל 12-8 קילוגרמים של חומר בחודש של משימת חלל. משמעותה של הכמות הזו היא מאות אלפי מנות תרופה, שנמכרות לצרכן ביותר ממאה אירו למנה. יש לנו המלצות של כעשרים חברות פארמה גדולות שהבטיחו לקנות את התרופות כשנוכל לייצר אותן".
המעבדות של החברה הן מתקנים קטנים, גודלם פחות מזה של קופסת נעליים. הם מאובזרים במיכשור ממוזער לפי צרכי הניסוי, מספקטרומטרים למעקב אחרי הרכב החומרים, דרך מיקרוסקופ שיכול לצלם את התהליכים ועד מערכות מתוחכמות להזרמה וערבוב של הנוזלים בתנאי מיקרו-כבידה. התהליכים ממוחשבים, ואנשי החברה יכולים להפעיל אותם מכדור הארץ ולעקוב אחריהם, כשהמעבדה מחוברת לתשתית החשמל והתקשורת של תחנת החלל, או של חללית אחרת.
במקביל לגיבוש הנוגדנים, החברה מתקדמת בשלושה מיזמים נוספים עם חברות פארמה אירופיות גדולות. אחד מהם עוסק בייצור רקמות תלת-ממדיות במיקרו-כבידה, לחברה שמפתחת שתלים לשחרור מבוקר של תרופות; אחר מתמקד בהדמיה בתלת-ממד של מחלות פְּרִיוֹנִים, הנגרמות מקיפול לקוי של חלבונים מסוימים במוח, כמו מחלת קרויצפלד-יעקב; ושלישי מנצל את יכולות המזעור של החברה בכדור הארץ, ומשתמש במעבדה שלה לאבחון מהיר של ביופסיות – דגימות שנוטלים מחולה בחדר הניתוח – כדי לזהות כמעט בזמן אמת אם מדובר בגידול סרטני.
שוויה של ספייס פארמה מתקרב כיום ל-100 מיליון דולר, והחברה פועלת לגייס כעת עוד 20 מיליון. "לספייס פארמה יש בסיס מוצק במחקר ופיתוח וניסיון בפרויקטים בחלל, שסוללים את הדרך למסחור של עוד מחקר ופיתוח ושל ייצור תרופות בחלל. זו נקודת פתיחה אמינה מאוד", נכתב בדו"ח ההערכה שאישר את המענק האירופי לחברה. "[…] הגישה שספייס פארמה מציעה מנצלת את היתרונות של מחקר וייצור בחלל בדרך נגישה, מבוססת אוטומציה, שאפשר להגדיל את קנה המידה שלה, ובעלת יעילות כלכלית".
החיים חדשים של מסוק המאדים
בתחילת השנה סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, השביתה את מסוק המאדים הראשון, Ingenuity, לאחר שאחד מלהבי המדחף שלו ניזוק. המסוק פורץ הדרך, שעבד עם רכב השטח Perseverance, הספיק לבצע 72 טיסות מעל אדמת כוכב הלכת השכן – הרבה מעבר לתכנון המקורי של חמש טיסות בלבד. כך הוא סיפק לא רק הוכחת היתכנות לקיום של טיסות כאלה באטמוספרה הדלילה של מאדים, אלא גם הדגמה כיצד הטיסות יכולות להשתלב במשימה רחבה יותר.
ואולם, כשנה לאחר שהפסיק לטוס, הודיעו מפעיליו כי השימוש במסוק לא הסתיים. הוא ימשיך לשמש מעין "תחנה מטאורולוגית" שתאסוף בכל יום מידע ונתונים על תנאי הסביבה, כולל צילום יומי של סביבתו. להערכתם, יש לו בזיכרון די מקום לאגור נתונים במשך עשרים שנות ארץ. ההחלטה על הייעוד החדש התקבלה לאחר סיום החקירה על נסיבות ההתרסקות בטיסה האחרונה, שגרמו לנזק ללהב. בסופו של דבר צוות ההפעלה של מעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א, JPL, לא הצליח לקבוע מה גרם לתאונה, אבל הוא הגיע למסקנה שחוץ מהלהב הפגום של המדחף כל שאר רכיבי המסוק תקינים ומתפקדים, וזה כולל את החיישנים שלו. "אנו גאים לדווח שלמרות הנחיתה הקשה בטיסה 72, כל מערכות של Ingenuity מתפקדות היטב, כולל הסוללה והחיישנים, ועדיין יש לה מתנה אחת בשבילנו. היא תשמש מעין תחנת מטאורולוגית ותמשיך לאסוף נתונים וצילומים ולאחסן אותם", אמר השבוע טדי צנטוס (Tzanetos), מנהל פרויקט המסוק ב-JPL, בכינוס של האגודה האמריקאית לגיאופיזיקה.
החיסרון היחיד בתוכנית הוא שלמסוק המקורקע לא תהיה דרך להעביר את רוב הנתונים שיאסוף. רכב השטח Perseverance כבר נמצא במרחק של כשלושה קילומטרים ממנו, וזה קרוב לטווח השידור המירבי של הרדיו הזעיר במסוק, שתוכנן להיות קל ככל האפשר, ולא יועד להגיע למרחק אופקי של יותר מכמה מאות מטרים מהרכב ששימש תחנת הקרקע שלו. "זה הימור סביר שבחודש הקרוב נאבד קשר לעד", אמר צנטוס. "או לפחות עד שנחזור עוד עשרים שנה עם אסטרונאוטים, או במשימה לא מאוישת לנטילת דגימות".
אנשי JPL גם הציגו בכינוס תכנון ראשוני של מסוק המאדים הבא, שמתבסס על ההצלחה של Ingenuity. המסוק, שעדיין אין לוח זמנים לשילובו במשימה מתוכננת, יהיה גדול יותר מקודמו, בעל ששה מדחפים, ויוכל לשאת משקל של כמה קילוגרמים, כולל מכשור מדעי לאיסוף נתונים במהלך טיסותיו.
סדקים בהגנה
לאחר שהודיעה בשבוע שעבר על דחיית הטיסה המאוישת הראשונה סביב הירח ל-2026, ודחיית הנחיתה המאוישת עליו ל-2027, דיווחה השבוע סוכנות החלל האמריקאית כי זיהתה סוף-סוף את הסיבה לנזק הרב למגן החום של החללית אוריון במשימת ארטמיס 1, לפני כשנתיים.
החללית שמיועדת להטיס את בני האדם לירח במסגרת תוכנית ארטמיס שוגרה אז לטיסה לא מאוישת סביבו. החללית שבה בשלום לאחר יותר משלושה שבועות בחלל, אבל בתום המשימה התגלו סדקים גדולים במגן החום שלה. מהנדסי הסוכנות לא הבינו את הסיבות לנזק הנרחב, וזאת הייתה אחת הסיבות לדחיית המשימות המאוישות בתוכנית.
מגן החום של אוריון הוא מגן אבלטיבי (Ablative) – השכבה החיצונית שלו מתפוררת כשהיא מתלהטת, והחלקים שמתנתקים מסלקים עמם חלק מהחום שנוצר בחיכוך עם האטמוספרה בחזרה מהחלל. התהליך הזה, בתוספת שכבות בידוד, מגן על החללית שמעל המגן מפני חום של יותר מאלף מעלות צלזיוס שנוצר מחוצה לה. במשימת ארטמיס 1 השתמשה נאס"א בשיטת ה"ניתור" בחזרה לאטמוספרה: החללית נכנסה בזווית כזו שלאחר זמן מה כוח העילוי החזיר אותה למעלה, לכיוון החלל, ורק בכניסה השנייה לאטמוספרה היא נשארה בתוכה. השיטה מאפשרת לנצל את החיכוך להאטת החללית, אבל גם דורשת ביצועים משופרים של מגן החום.
חקירה יסודית של צוות ההנדסה העלתה כי הסדקים במגן החום נגרמו מהתלהטות של גזים שהיו כלואים בתוכו. במקרים כאלה הגזים אמורים לחלחל החוצה דרך רווחים טבעיים בשרף שממנו עשוי המגן, אבל בכמה מקומות לא היה שחרור טבעי כזה, והגזים שהתחממו התפשטו ובסופו של דבר שברו את דרכם החוצה, מותירים אחריהם סדקים. "המשימות הראשונות בתוכנית ארטמיס הן משימות ניסוי, וארטמיס 1 נתנה לנו הזדמנות לבדוק את המערכות בעומק החלל לפני המשימות המאוישות", אמר סגן ראש נאס"א, אמיט קשטרייה (Kshatriya). "חקירת מגן החום מסייעת להבטיח שאנו מבינים היטב את אופי הבעיה ואת הגורמים לה, כמו גם את הסיכונים שהצוותים שלנו לוקחים על עצמם בטיסה לירח".
לוויינים נגד הרוח
סערות השמש החזקות שפקדו אותנו בשנה האחרונה היו עלולות לגרום נזק נרחב הרבה יותר, משום שהן הסיטו לוויינים רבים ממסלוליהם. כך דיווח החוקר ויליאם פרקר (Parker) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בכינוס הגיאופיזיקה האמריקאי. פרקר, תלמיד לדוקטורט במחלקה לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה, ניתח נתונים של תנועת הלוווינים. הוא הסביר כי בעקבות הסערות החזקות, כמו זו שהייתה במאי, צפיפות החלקיקים במסלול הנמוך סביב כדור הארץ גדלה פי עשרה בערך, מה שהגדיל מאוד את כוח הגרר שפועל על לוויינים, מאט את מהירותם ומושך אותם לכיוון הארץ. לדבריו, בעקבות הסערה כ-5,000 לוויינים נדרשו ביום אחד לבצע תמרונים של תיקון מסלול ועליה חזרה למסלול המתוכנן שלהם, לעומת כ-300 תיקונים כאלה ביום רגיל. כמעט כולם היו לווייני סטארלינק, רשת התקשורת של חברת ספייס אקס. "אלה בערך חצי מהלוויינים הפעילים במסלול, שמחליטים לתקן מסלול בעת ובעונה אחת. זאת הגירת הלוויינים הגדולה בהיסטוריה". אירוע "הגירה" גדול עוד יותר נרשם בעקבות סערת שמש חזקה נוספת באוקטובר, כשההבדל בין האירועים היה עוד כמה מאות לווייני סטארלינק ששוגרו בין מאי לאוקטובר.
ההגירה ההמונית עקבות הסערות מגדילה מאוד את הסיכון להתנגשויות בין לוויינים. הסיכון הזה גדל עוד יותר, מכיוון שהסערות גורמות גם לשגיאות ניווט של הלוויינים. "בגלל האיכות הנמוכה של חיזוי התפרצויות השמש והערכת עוצמתן, בחלק מהלוויינים של סטארלינק נרשם פער של עשרים קילומטר בין המיקום האמיתי שלהם למיקום שחישבה ספייס אקס", אמר פרקר. "בטווח הטעות הזה לשיטות הנוכחיות של מניעת התנגשויות אין שום ערך". כשלוויינים רבים מתקנים מסלול בבת אחת, וחלקם אינם יודעים היכן הם נמצאים, "אין לנו מושג מתי תקרה התנגשות, ואנו מאבדים את היכולת לחזות זאת לכמה ימים כל פעם".
פרקר הזהיר בכינוס כי רבים מהגופים שמפעילים לוויינים אינם מודעים לחומרת הסכנה. "מפעילים רבים המשיכו לתמרן את הלוויינים כרגיל, למרות שלא היה בכך טעם, כי המיקום שלהם לא היה אמיתי". לדבריו, המצב הזה מדגיש את הצורך בשיפור חיזוי מזג האוויר החללי, והבנת השפעותיהן של סערות שמש. "זו תשתית קריטית לכל הפעילות שלנו בחלל, והיא רק תהפוך חשובה יותר עם הזמן".
מאת: איתי נבו
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
