מחקר מדוקדק גילה שדיאטת צום משפיעה על רמותיהם של חלבונים רבים בגוף. אולם השינוי מתחיל רק אחרי שלושה ימים, ועדיין לא ברור מה התועלת שלו – אם בכלל יש כזאת.
מו כל בעלי החיים, בני אדם צריכים מזון כדי לשרוד ולתפקד. בלי אוכל, תאינו ורקמותינו לא יקבלו את החומרים הנחוצים לפעילותם. ועם זאת, יש טענה שעשוי להיות יתרון גם לאי-אכילה, כך ששילוב של צומות מבוקרים בתזונה ובאורח החיים שלנו ישפיע לטובה על בריאותנו. בשנים האחרונות מתפרסמים יותר ויותר מחקרים העוסקים בדיאטות המדמות צום או בדפוסי תזונה בעלי בסיס דומה, כמו צום לסירוגין. המאמץ המחקרי הזה נועד בעיקרו לגלות אם יש בסיס אמיתי לתועלת המיוחסת לצום, ואיך צומות מבוקרים משפיעים באמת על בריאותנו?
תומכי הצומות מציינים שכבר בימי קדם בני אדם נאלצו להימנע ממזון בימי מחסור, או שבחרו מרצונם בפרקטיקה כזו. תקופות מחסור כאלה ליוו רבות מתרבויות האדם הקדומות – בשבטים של ציידים-לקטים ועוד יותר מכך בחברות חקלאיות. לדבריהם, נסיבות כמו חילופי העונות, תנאי האקלים או שיטפונות הובילו לתקופות של מחסור משמעותי במזון, וייתכן שבמהלך האבולוציה האנושות הסתגלה לתזונה הכוללת גם תקופות של צום מלא או חלקי.
גם לצום טקסי יש תפקיד משמעותי בדתות רבות. ביהדות ובאסלאם, לדוגמה, יש מועדים קבועים של הימנעות מוחלטת מאוכל וממשקה, שיכולה להימשך יממה שלמה, כפי שנעשה ביום הכיפורים היהודי, או בשעות היום כפי שעושים המוסלמים בחודש רמדאן. יש גם צומות טקסיים שמתמקדים בהימנעות ממרכיבים ספציפיים בתזונה, למשל צום דניאל בנצרות שכולל הימנעות מבשר ואלכוהול, צומות שמשולבים במדיטציה ועוד.
לחיות בלי פחמימות
בשנים האחרונות התרבו מאוד המחקרים הרפואיים העוסקים בשיטות של צום כפרקטיקה טיפולית לשיפור הבריאות הכללית ולטיפול בבעיות רפואיות כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן, מחלות ניווניות של המוח ועוד. סקירות חדשות של מחקרים בנושאים הללו מצאו ראיות לכך שלפחות חלק מהשיטות הללו משפיעות לחיוב על מגוון רחב של מדדים בריאותיים אצל נבדקים בריאים וחולים גם יחד. בה בעת הדעות עדיין חלוקות בשאלה אם התרומה הזאת ספציפית לדיאטות צום, או שמא התועלת שנמצאה נובעת מעצם הירידה בצריכת הקלוריות ולא מהצום עצמו. מסתמן כי התועלת העיקרית היא אכן עצם ההגבלה הקלורית, ונכון לעכשיו אין ראיות ביולוגיות ארוכות טווח הקושרות בין צום לבריאות.
מחקרים העלו השערות רבות על מקור ההשפעה החיובית שנראה שיש לצום על הבריאות. רובם התמקדו בשינויים שהצום מחולל בפעילות ההורמונלית ובחילוף החומרים בגוף, או בדקו על בעלי חיים את הקשר בין צום למחלות כמו סוכרת וסרטן.
מחקר שהתפרסם לאחרונה צלל עמוק יותר וערך את הניתוח המקיף ביותר שנעשה עד כה על רמת הפעילות של חלבונים בגוף האנושי בעקבות צום מלא. במחקר, 12 מתנדבים נמנעו במשך שבוע מאכילה וצרכו רק מים. בדיקות דם תכופות מדדו את רמותיהם של כמעט 3,000 חלבונים שונים בדמם. נמצא ששינויים מערכתיים בייצור החלבונים החלו להופיע רק אחרי שלושה ימי צום, וכללו שינויים בכאלף חלבונים – בעיקר הפחתה בכמות החלבון. ביומיים הראשונים היו שינויים מעטים בלבד, דבר שמעמיד בספק את ערכם של צומות חד-יומיים. השינויים נמצאו בחלבונים שפעילים בכל האיברים החשובים בגוף, כולל איברים פנימיים, המוח, העור ואפילו העיניים ובלוטות הזיעה.
שני חלבונים הושפעו באופן משמעותי מהצום וכמותם פחתה מאוד עם תחילת תהליך איבוד המשקל ועלתה מחדש כשהנבדקים חזרו לאכול. שניהם ממלאים תפקידים חשובים בפעילות מערכת החיסון: אחד מהם קשור לתגובת הגוף לזיהומים בריאות, והשני מעורב בייצור של תאי T, שממלאים תפקיד מרכזי בתגובה החיסונית של גופנו. אף שייתכן מאוד שההפחתה בייצור החלבונים הללו כרוכה בפגיעה בהגנה על הגוף מזיהומים, עשויות להיות לה גם השלכות חיוביות. מחקרים שפרסמה בעבר אותה קבוצת מחקר, הראו כי אנשים עם נטייה גנטית לייצור מוגבר של שני החלבונים הללו נטו לסבול יותר ממחלות אוטואימוניות, שבהן מערכת החיסון תוקפת מערכות תקינות של הגוף עצמו.
בהמשך בחנו החוקרים את הקשר הסטטיסטי בין השינויים בייצור החלבונים לבין הירידה במשקל בפועל, ומצאו שהקשר קיים, אך חלש. קשר חזק יותר נמצא בין כמות החלבונים לרמות של מולקולות בדם בשם "גופי קטון", שנוצרות מפירוק של שומנים במהלך צום. ייתכן שזה מעיד כי יש משמעות בריאותית ייחודית לצום עצמו, ולא רק לירידה במשקל, שאותה אפשר להשיג גם בשיטות דיאטה אחרות.
החוקרים זיהו מפה מאוד מורכבת של קשרים סיבתיים לכאורה בין מאות חלבונים למחלות ומדדים בריאותיים, שסיבכה עוד יותר את היכולת להסיק לגבי השפעות חיוביות או שליליות של צום ממושך. לדוגמה, נמצא קשר אפשרי בין צום ממושך לחלבונים הקשורים לדלקות מפרקים כרוניות, ממצא שעשוי להסביר מדוע יש חולים שמדווחים על הקלה בכאב אחרי צום ממושך. עוד נמצא כי צום ממושך משפיע על הפקת חלבונים המזוהים עם נטייה תורשתית לפתח קרישי דם, ולכן עלול להעלות את הסיכון להתקפי לב ולשבץ מוחי, וחלבונים אחרים עשויים להשפיע לטובה או לרעה על בריאות העצמות.
לא לקפוץ למסקנות
משתתפי המחקר הנוכחי לא דיווחו על תופעות לוואי משמעותיות של הצום הממושך, בניגוד למחקרים קודמים בנושא שהתבססו על תצפיות ולא על ניסוי מבוקר. ייתכן שההבדל נובע מכך שהנבדקים נמצאו תחת פיקוח רפואי צמוד ומשטר צום הדוק. במחקרים אחרים אומנם היה פיקוח רפואי אך הנבדקים בחרו מראש כמה ימים לצום, צמו באופן חלקי בלבד, היו עם עודף משקל, שעלול להטות את הממצאים, ואולי גם סבלו ממחלת אלה ואחרות או ממצבים רפואיים אחרים.
הנבדקים ירדו במהלך הצום כ-5.7 ק"ג, אך תוך שלושה ימים מתום הצום החזירו את רוב מסת השריר שאבדה להם. במהלך שבוע הצום הם איבדו בממוצע 1.6 ק"ג שומן, אך רק כמות שולית מתוכו ירדה מהשומן העוטף את האיברים הפנימיים ונחשב כמנבא גבוה של סיכון לתחלואה ותמותה. מכאן עולה ספק רב אם צום ממושך מועיל נגד השמנה.
לצד המידע העשיר שהמחקר החדש מספק על הקשרים בין צום לפעילות החלבונים בגוף האנושי, יש לו גם מגבלות רבות. מספר הנבדקים הקטן מקשה מאוד להסיק מהם על כלל האוכלוסייה. אותו דבר נכון גם לזהות הנבדקים: אנשים בריאים, בלי השמנת יתר ובלי מחלות רקע, שנמצאו תחת פיקוח רפואי קפדני ורציף. זו אינה בהכרח האוכלוסייה הטיפוסית שתבחר להתנסות בצום ממושך, למשל במטרה לרדת מהר במשקל. לכן דרושים מחקרים דומים וגדולים יותר, עם אוכלוסיות מגוונות יותר, שיוכלו לספק יותר מידע על דפוסי פעילות של חלבונים שאולי התפספסו.
חשוב גם לזכור שבמחקר נבדקו ההשלכות של צום מלא וארוך במיוחד – שיטה שרק מעטים בוחרים בה במציאות. חשוב להשוות את ממצאיו למחקרים נוספים שיבדקו דיאטות אחרות ודפוסי צום מתונים יותר. חשוב גם להמשיך ולבחון את היתרונות והחסרונות של שיטות הצום והדיאטה השונות במסגרת זמן ארוכה יותר, שכן רוב דיאטות ההרזיה הנפוצות נמשכות שבועות רבים או אפילו חודשים ושנים.
מאת: אשד לוין
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/