מטרת המטה אנליזה הייתה לבחון האם תוכניות התערבות שונות יעילות באופן כללי, כמו גם לזהות תוכניות וגורמים ברמת האוכלוסייה, העשויים לנבא את השפעת התוכנית. נכללו 18 מחקרים ומעל ל-22 בני נוער. תוכניות ההתערבות כללו שיחות קבוצתיות, ראיונות אישיים, פעילויות של הורים וילדים ופעילויות בכיתת הלימוד.
באופן כללי, בני הנוער שהשתתפו בתוכניות הדגימו סיכון מופחת באופן מובהק לחוות או להשתתף באלימות בדייטים. כאשר בוצעה חלוקה בין אלימות פיסית ומינית, ההשפעה נותרה מובהקת עבור אלימות פיסית אך לא עבור אלימות מינית.
התערבויות שהתמקדו בבני נוער עם היסטוריה של אלימות ובבני נוער מגיל 15 ומעלה, דיווחו בממוצע על השפעה משמעותית יותר.