סקירת ספרות

קבוצת חוקרים מאיטליה דיווחה על אפשרות למנוע תופעות לוואי חמורות מנטילת 5-FU, ע"י מתן מנת מבחן של התרופה תוך לקיחת דגימות דם לקביעת מדדים פרמקוקינטיים של 5-FU והמטבוליט העיקרי שלו 5-FDHU.
ל-Dihydropyrimidine dehydrogenase (DPD) תפקיד משמעותי במטבוליזם של 5-FU, ולכן חסר ב – DPD מהווה גורם סיכון חשוב החושף חולים לתופעות לוואי חמורות במתן 5-FU.

דר' BOCCI וחבריו בדקו את הפרמקוקינטיקה של 5-FU/5-FDHU ופעילות האנזים DPD ב-188 חולי סרטן של מערכת העיכול, שקיבלו 250mg/m² 5FU שבועיים לפני הטיפול המתוכנן, עם מנה של 370mg/ m² למשך 5 ימים כל 4 שבועות.

מנת המבחן נסבלה היטב ע"י כל החולים, ואפשרה לזהות שלושה חולים (1.6%) עם פגיעה משמעותית בקינטיקה של 5-FU∕ 5-FDHU כמו זמן מחצית חיים (T½) גדול מ-5 שעות. חולים אלו טופלו עםIRINOTECAN  במקום עם 5-FU.

מעניין לציין שאצל שלושת החולים הללו, הפעילות של האנזים DPD הייתה תקינה.

Clin Pharmacol.Ther;. 80:384-395, 2006

דר' מילר וחבריו סקרו בצורה סיסטמטית את המחקר הקליני שפורסם לגבי יעילות טיפולים אלטרנטיביים שונים בתסמיני גיל המעבר.

המחקר הראה שאין עדות ליעילות של דיקור (ACUPUNCTURE), טיפול מגנטי, הפחתת מתח, התעמלות והרפיה, וכן טיפול מסורתי סיני עם צמחי מרפא על תסמינים אלה.

Black cohosh הראה יעילות בשיפור מספר תסמינים, אך לאחרונה דווח על פגיעות בכבד כתוצאה מנטילתו.

לגבי תוספי סויה, מספר מחקרים הצביעו על שיפור בתסמינים של גלי חום, אך רוב המחקרים היו באיכות לקויה. Ginseng הראה שיפור במצב הרוח אך לא השפיע על גלי חום.

למרות העובדה שמחקרים פרטניים הציעו תועלת מסוימת של טיפולים שונים, הנתונים עד כה אינם תומכים ביעילותם ויש צורך במחקרים נוספים שיקבעו את התועלת והבטיחות של הטיפולים האלטרנטיביים המשלימים.

Arch.Intern.Med; 166:1453-1465, 2006

חוקרים מקנדה פרסמו לאחרונה מחקר המצביע על כך ש-NSAIDS (Non Steroidal Anti-Inflammatory Drugs) מעלים משמעותית את הסיכון לאי-ספיקת כליות חריפה באוכלוסיית קשישים.

דר' Brophy וחבריו בדקו את הקשר בין זמן נטילת NSAIDS סלקטיביים ולא-סלקטיביים לאי-ספיקת כליות חריפה, לעומת חולים שלא נחשפו לתרופות אלה.

חולים חדשים שטופלו בזמן המחקר עםNSAID  הראו סיכון כפול לאי-ספיקת כליות חריפה, לעומת החולים שלא נטלוNSAID .

הסיכון עלה ב-62% בקרב חולים שנטלו NSAID בזמן או בסמוך למחקר, בהשוואה ל-14% שנטלו NSAID למשך תקופות ארוכות ובמהלך המחקר. לא הייתה עלייה בסיכון לאי-ספיקת כליות חריפה בקרב חולים שהפסיקו נטילת NSAIDS לאחרונה. לעומת זאת, הייתה ירידה בסיכון בחולים שנטלו בעבר NSAID, בהשוואה לחולים שנחשפו לראשונה.

הסיכון המוגבר לאי-ספיקת כליות חריפה היה דומה ב-NSAID הסלקטיביים והלא-סלקטיביים. מינון גבוה של Rofecoxib היה הנפרוטוקסי ביותר, בעוד מינון נמוך של Celecoxib היה הכי פחות נפרוטוקסי.

החוקרים ממליצים לטפל במינון הנמוך ביותר, לזמן הקצר ביותר. מאחר שהסיכון הגבוה ביותר קיים לגבי משתמשים חדשים, מומלץ לנטר תפקודי כליות כשבועיים לאחר תחילת הטיפול.

תוצאות המחקר אינן מבוססות על מחקרים אקראיים מבוקרים, ויש אפשרות להטיה. לכן ממליצים החוקרים לבצע מחקרים מבוקרים נוספים.

Am J Epidemiol;164: 881-889, 2006

טיפול עם Dehydroepiandrosterone (DHEA) או עם מינון נמוך של טסטוסטרון אינו משפר את מבנה הגוף, ביצועים פיזיים, רגישות לאינסולין או את איכות החיים של מבוגרים קשישים.

ממצאים אלה של קבוצת חוקרים מרוצ'סטר, מינסוטה, סותרים את הפרסומים והשיווק האגרסיביים של תוספי מזון ותרכובות הנמכרים כ"anti-aging" – מונעי הזדקנות.

ממצאים אלו מתבססים על מחקר שנערך משך שנתיים על 87 גברים קשישים, בהם נמצאו רמות נמוכות של DHEA וטסטוסטרון, ו-57 נשים קשישות עם רמות נמוכות של DHEA.

הגברים חולקו אקראית לשלוש קבוצות: האחת קיבלה (75mg/d) DHEA, השנייה קיבלהtransdermal testosterone (5mg/d) והשלישית פלצבו. הנשים חולקו לשתי קבוצות, כשהאחת קיבלה (50mg/d) DHEA והשנייה פלצבו.

בקשישים שטופלו עם DHEA וטסטוסטרון נצפו רמות גבוהות יותר של הורמונים אלו, אך לשינויים הללו לא היו השפעות קליניות משמעותיות על המדדים שהוזכרו. למרות שמתן DHEA העלה מעט את צפיפות העצם, ההשפעה לא הייתה עקבית ופחותה מזו הנצפית בטיפולים המקובלים באוסטאופורוזיס.

לא תוארו תופעות לוואי משמעותיות.

בסיכום: החוקרים מתנגדים לטיפול בחומרים הללו, ומקבלים חיזוק לדעתם ע"י העורך במכתבו למערכת, המציין שלמרות שהמחקר בנושא של "צעירים לנצח" יימשך, מתן חלופי פיסיולוגי של DHEA  וטסטוסטרון אינו המענה לכך.

N Engl J Med; 355: 1647-1659, 1724-1726, 2006

מחקר שבוצע ע"י דר' BUDNITZ  מה-CDC באטלנטה, העריך כי 700,000 אמריקנים נאלצים לפנות לחדר מיון כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות מרשם בכל שנה.

במהלך שנתיים (2004-2005) דווח על 21,298 אירועים של תופעות לוואי, שהוערכו על בסיס שנתי ב- 701,547 אנשים או 2.4 אנשים באוכלוסייה של 1,000שטופלו בחדר מיון.

אירועי תופעות הלוואי כללו: תופעות אלרגיות, מינוני-יתר, תופעות לוואי אחרות ותגובות לחיסונים. אירועים אלו היו אחראים ל-2.5% מהביקורים בחדר המיון מכלל הפגיעות הלא מכוונות, ול-6.7% מהביקורים בחדר מיון שהובילו לאשפוז.

אירועי תופעות הלוואי היו אחראים ל-0.6% מהביקורים בחדר מיון מכלל הסיבות.

חולים מגיל 65 ומעלה, המהווים 12% מהאוכלוסייה בארה"ב, היו אחראים ל-25% מסך האירועים של תופעות לוואי, ומחצית האירועים הנ"ל הצריכו אשפוז.

נתונים אלו מדגישים את חשיבות המניעה של תופעות לוואי, במיוחד באוכלוסיית הקשישים הרגישה, ששכיחות הביקור שלהם בחדרי המיון דומה לזו של נפגעי תאונת דרכים. רוב תופעות הלוואי היו תוצאה של מינון-יתר, שהתבטא ברעילות חריפה מתרופות הדורשות ניטור כמו תרופות לסוכרת, קומדין, תרופות לאפילפסיה, דיגיטליס, תיאופילין וליתיום.

JAMA; 296: 1858-1866, 2006

מאז רישום ה-Ezetimibe באוסטרליה ב-2003, ה- ADRAC (Australian Adverse Drug Reactions Advisory Committee) קיבל 265 דיווחים על חשד לתופעות לוואי הקשורות בשימוש בתרופה זו.

12 דיווחים תיארו מצב רוח דיכאוני או דיכאון בחולים (בגיל 60-82 שנים) כש-Ezetimibe היה החשוד העיקרי בכל המקרים הללו.

ADRAC מציין שהצורה הלא-שגרתית במקרים אלה הייתה ההופעה המהירה של התסמינים: תוך 4-6 שבועות ב-3 דיווחים, ותוך 4 ימים ב-7 דיווחים.

התסמינים חלפו לאחר הפחתת המינון מ-10mg ל-5mg ליום בדיווח אחד. בדיווח אחר נמסר על החמרה בדיכאון שהיה קודם לטיפול, לאחר המנה השנייה של Ezetimibe. ב-5 חולים פחתו התסמינים לאחר הפסקת התרופה, אך הופיעו שוב עם החזרתה (rechallenge). בנוסף לכך, 4 חולים התאוששו לאחר הפסקת התרופה (אחד נזקק לתרופה אנטי-דיכאונית).

מסקנת ה-ADRAC היא שהדפוס המאפיין את הדיווחים מציע קשר אפשרי ביןEzetimibe  לדיכאון, במיוחד בקשישים בתחילת הטיפול.

Aust Adv.Drug.Reac Bulletin; 25: 19(5), 2006

הכותבת מגר' ברכה שטהל- מנהלת המרכז למידע תרופתי, מרכז רפואי רבין