היחס לנושא האבולוציה בלימודי המדעים הוא רק קצה הקרחון של מצבו העגום של החינוך המדעי בישראל. השאלה היא אם יש בנו האומץ והיוזמה הדרושים כדי להציל את הספינה כולה מטביעה.
בשנתיים האחרונות ערכה ועדה של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי (מולמו”פ) במשרד המדע מחקר על מצב החינוך המדעי-טכנולוגי בישראל. בין השאר היא בחנה נתונים הקשורים ברמת המקצוענות של המורים למדעים. הנתונים מראים שבר כפול – הן במספרם המצטמצם והולך של המורים למדעים ולמתמטיקה בתיכונים, עד כדי היעדרם הכמעט מוחלט מבתי הספר היסודיים; והן באיכות ההכשרה המקצועית של אלה שכבר מלמדים.
כבר בשנת 2021 הזהירה המועצה להשכלה גבוהה כי “בוגרי התוכניות להכשרת מורים למדעים במכללות לחינוך בארץ אינם מקבלים הכשרה מעודכנת הכוללת את ההתפתחויות שחלו בעשרות השנים האחרונות בתחום”. חסרים כיום עשרות אלפי מורים למדעים ומתמטיקה. בהיעדרם, אין בבתי הספר אנשי מקצוע שמסוגלים להבין תיאוריות מדעיות, לא כל שכן ללמד אותן. בשנת תשפ”ד, בתי ספר רבים אינם מלמדים מדעים, בוודאי לא בהיקף הנדרש על פי משרד החינוך. היות שכך, גם אם תוכנית הלימודים הרשמית תכלול את כל תכני העולם ומלואו, ויהיה מגוון רחב ועדכני של חומרי למידה בכל הנושאים, מצב החינוך המדעי לא ישתפר. פשוט אין מי שילמד אותם.
האבולוציה כמקרה בוחן
בשבוע שעבר התעורר שוב הוויכוח האינסופי על מעמד לימודי האבולוציה בבתי הספר בישראל. “אני לא מתכוונת ללמד אבולוציה”, הכריזה בפני לא מזמן מורה המלמדת מדעים בחטיבת הביניים. “אני לא מכירה מספיק את הנושא, יש לי עומס נושאים גם ככה, ובעיקר לא מתאים לי להתמודד עם טענות והתנגדויות של תלמידים ושל ההורים שלהם”, אמרה.
העובדה שהנושא מופיע בתוכנית הלימודים, ושעומדים לרשותה חומרי למידה מגוונים שנועדו לסייע לה, לא ממש עניינה אותה. “יש כל כך הרבה ללמד בכל כך מעט שעות, ממילא אין סיכוי להספיק הכול. אז אני מוותרת על מה שקשה לי איתו ושגם ככה מוגדר כהרחבה. לא חייבת”, סיכמה. “אפילו בתיכון זה נושא בחירה. מי שרוצה, שיתמודד עם זה שם”.
לזכותה ייאמר שלפחות היא הייתה כנה. כך, בלי שום מאמץ, נוצר המצב שבו במעט שיעורי המדע שעוד נותרו במערכת החינוך, חלק הארי של תלמידי ישראל אינם לומדים את אחד הרעיונות הבסיסיים ביותר במדע, שיש לו חשיבות עליונה ורלוונטיות אדירה להבנת חיינו, והחיים בכלל.
היא לא הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שמרגישה כך. תיאורית האבולוציה מעוררת התנגדות וסערת רגשות מאז היום בו הוצגה לציבור. מסופר כי עם פרסום התיאוריה בסוף המאה ה-19, אמרה אשתו של אחד הבישופים באנגליה לבעלה, “התפתחנו מהקופים? יקירי, הבה נקווה שאין זה נכון. אבל אם כן, מוטב שנתפלל שזו לא תהיה נחלת הכלל”.
אף שלא ברור אם הדברים הללו אכן נאמרו, הם משקפים תגובה אופיינית כלפי תיאוריות מדעיות שמעוררות אי נוחות בליבם של מקבלי החלטות. למשל, כל עוד גלילאו גליליי פרסם רק בלטינית את ממצאיו התומכים במודל ההליוצנטרי – התיאוריה שקובעת כי כוכבי הלכת חגים סביב השמש, ולא סביב כדור הארץ – הכנסייה אומנם לא אהבה את זה אבל גם לא ממש יצאה נגדו. היא שינתה את גישתה כשכתביו פורסמו באיטלקית – שפה שהציבור כולו יכול היה לקרוא; ואם הציבור יידע שאנחנו לא המרכז של שום דבר ושאפילו השמש אינה מרכז היקום, מה יהיה גורלן של כל שאר התפיסות שעל בסיסן מתנהלת החברה שלנו?
האבולוציה היא אחת התיאוריות המדעיות המאיימות ביותר על רבים, בעיקר מכיוון שהיא עוסקת בשאלות שמשליכות על מכלול ההיבטים של קיומנו היומיומי. שאלות כמו האם עולם החי המוכר לנו כיום קבוע או משתנה? אם עולמנו לא נברא בשבעה ימים בידי אל שיש לו שליחים ונציגים בעולם, איזו זכות יש למישהו להתיימר לקבוע לאחרים איך “בורא עולם” כלשהו מצווה עליהם לחיות? אם כולם יידעו שכל כך הרבה הנחות יסוד שלהם מוטלות בספק, איך זה ישליך על הסדר החברתי שבו אנו חיים?
המטרה הבסיסית של המדע היא בראש ובראשונה הרחבת הידע וההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם שבו אנו חיים, כדי שישמשו מעין מצפן מושכל לקבלת החלטות אתיות והתנהגות מוסרית, ולקידום החברה כולה. כדי לעסוק במדע, במיוחד בבתי הספר, חייבים להכיר אותו לעומק, על התפיסות, הידע, המיומנויות וההשלכות היומיומיות שלו. זה דורש רמה גבוהה של מקצוענות חינוכית-מדעית. בתקופה שבה הפסאודו-אמת והבורות הפכו, שלא בטובתנו, למטבע להתהדר בו, נדרש גם הרבה מאוד אומץ. ובשעה שהוראת המדעים נמצאת על סף סכנה קיומית כמעט, נדרשת מנהיגות חינוכית בלתי מתפשרת. במילים אחרות, הבעיה רחבה בהרבה מההימנעות מהוראת האבולוציה, או כל נושא מדעי אחר, חשוב ומרכזי ככל שיהיה. הבעיה היא מעמדו של החינוך המדעי כולו.
לטובת כולנו, דרושה מהפכה
מדינת ישראל סובלת ממחסור חריף במהנדסים, מדענים ואנשי מקצוע מיומנים. למרות זאת, נכון לרגע זה, הוראת המדעים בישראל סובלת מהזנחה וזלזול מערכתיים. משרד החינוך אומנם דורש שמורים למדעים ישלימו לפחות תואר ראשון, אך בפועל פחות ממחצית מהמורים למדעים עומדים בדרישה הזאת. יתר על כן, כ-70 אחוז מאלה שעברו הכשרה להוראת מדע כלל לא נקלטים במערכת. כשלוקחים בחשבון שכ-40 אחוז מהמורים למדעים עברו את גיל 50, המשמעות היא שתוך פחות מעשור נישאר בלי מורים למדעים. גם כמות הלבורנטים עומדת על שליש מהנדרש. מדע על שלל נושאיו הוא תחום התנסותי; בלי לבורנטים, אין מדע. כבר כעת, העיוותים האלה ודומיהם אינם מאפשרים למידה ראויה.
בדו”ח שהגישה המולמו”פ לוועדת המדע של הכנסת בחודש יוני, קראו חברי הוועדה לבנות תוכנית חירום מערכתית בחינוך המדעי, שהיעד שלה יהיה שינוי אסטרטגי בדרישות המקצועיות מהמורים ובתגמול הניתן להם. בימים אלה במיוחד ברור שאם לא נעשה זאת, לא רק השגשוג ואיכות החיים העתידית של מדינת ישראל יימצאו בסכנה, אלא גם ביטחונה הקיומי. לצד זה שלא יהיה מי שיפתח את “כיפת ברזל”, הדיסק-און-קי והקופקסון הבאים, נתמודד גם עם ההשלכות של העובדה שאיראן ובנות בריתה דווקא משקיעות כיום משאבים, כוח אדם ובעיקר תשומת לב רבים, רבים מאוד, בחינוך המדעי שלהן.
היחס לנושא האבולוציה בלימודי המדעים הוא רק קצה הקרחון הבולט מעל פני המים – ומדובר בקרחון ענק, שמדינת ישראל התנגשה בו כבר מזמן. השאלה היא אם יש בנו האומץ והיוזמה הדרושים כדי להציל את הספינה כולה מטביעה.
ד”ר ליאת בן דוד היא מנכ”לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, וראשת תת-הוועדה לבחינת איכות וטיפוח ההוראה למדעים בוועדת החינוך של המולמו”פ.
מאת: דר' ליאת בן דוד
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
