כמה נפוצה בישראל התופעה של אשפוז פסיכיאטרי בכפייה?
נושא ההתנהלות של מרכזי בריאות הנפש וסוגיית האשפוזים בכפייה זוכה בשנים האחרונות לעניין ציבורי גובר, כשהעיסוק בנושא בולט במיוחד בתוכניתה של העיתונאית קרן נויבך בכאן ב'. שר הבריאות ניצן הורוביץ התראיין לאחרונה בתוכנית בעניין תחקיר שעסק במתרחש במרכז לבריאות הנפש איתנים. בשלב מסוים בשיחה הוא העלה מיוזמתו נקודה נוספת: “אני רוצה להגיד עוד נתון שאולי ידגיש את חומרת העניין: בישראל, אחוז האשפוזים הכפויים, זאת אומרת אחוז האנשים שנמצאים במוסדות האלה נגד רצונם… הוא גבוה. רוב האנשים במוסדות בריאות הנפש מאושפזים כנגד רצונם… והיות שכך, עוד יותר יש חובה על המדינה… לדאוג להם”.
אשפוז של אדם בכפייה הוא אינו עניין של מה בכך. לפי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ”א־1991 , על מנת לאשפז אדם באופן כזה יש צורך בצו של פסיכיאטר מחוזי, בית משפט, או מנהל בית חולים פסיכיאטרי. צווים אלו צריכים לעמוד בשורה של קריטריונים מחמירים שנועדו לוודא כי לא נפגעות זכויות המאושפז. על מנת להאריך את האשפוז הכפוי מעבר לתקופה של 14 יום ישנו צורך באישור של ועדה פסיכיאטרית.
