למרות קיומם של חיסונים יעילים, מחלת השעלת ממסיכה לסכן את חייהם של תינוקות לא מחוסנים – כולל שלושה שמתו מהמחלה בהתפרצות הנוכחית בישראל.
שעלת היא אחת המחלות שאין באמת סיבה שימשיכו להסתובב בינינו. על אחת כמה וכמה היא לא הייתה צריכה להמשיך גם כיום לשלוח תינוקות לאשפוז ולסכן את חייהם. למרות זאת, המחלה מתפרצת שוב ושוב. בישראל אנו נמצאים כעת בעיצומה של התפרצות שהחלה לפני יותר משנה, כשאובחנו חולים בה ביישובי הערבה וגם בירושלים, ומשם היא התפשטה לכל רחבי הארץ. רובם המכריע של הנדבקים הידועים הם ילדים מתחת לגיל 18. חלקם חווים מחלה קלה למדי, אולם ככל שהחולה צעיר יותר גוברת הסכנה לסיבוכים מסכני חיים. על פי נתוני משרד הבריאות, עד כה נזקקו בהתפרצות הנוכחית 28 תינוקות ומבוגר אחד לאשפוז במחלקות טיפול נמרץ. שלושה מהתינוקות מתו מהמחלה. מוות של תינוק הוא תמיד דבר נורא, אולם כאן הוא מיותר במיוחד כיוון שאפשר היה למנוע את המחלה באמצעות חיסון.
מחולל המחלה הוא חיידק בשם בורדטלה (Bordetella Pertussis). החיידק נכנס לגוף כשאנו שואפים לריאותינו רסיסי רוק נגועים, למשל אחרי שחולה שעלת משתעל או מתעטש לידנו, ומתרבה בדרכי הנשימה. המחלה מידבקת מאוד: באוכלוסייה לא מחוסנת, כל חולה מדביק בממוצע בין 15 ל-17 אנשים. מכאן גם ברור באיזו קלות עלולה להתפתח מגפה. החיסון מפחית משמעותית את הסכנה להידבק או להדביק אחרים.
כמו בטטנוס ובדיפטריה, חיידק השעלת עצמו אינו מסוכן במיוחד – הוא פשוט מתרבה בגופנו. הבעיה היא הרעלן שהוא מפריש, שמחולל תגובה מורכבת אשר באה לידי ביטוי בהתקפי שיעול ממושכים וקשים שעלולים להימשך יותר משישה שבועות. בסיומו של התקף שיעול טיפוסי של ילדים חולי שעלת מופיעה לא פעם שאיפת אוויר מאומצת, שהעניקה למחלה את שמה האנגלי: Whooping cough (“שיעול זועק”).
כולנו משתעלים לפעמים – חוויה לא נעימה אך ידועה ומוכרת. אבל ההתקפים שחווים חולי שעלת הם משהו אחר: שיעולים בלתי מרפים, שמחמירים והולכים. אצל מבוגרים הם עלולים להוביל לסדיקת צלעות מרוב מאמץ, ואפילו לשברים. תינוקות עלולים להיחנק מהשיעולים האלה, ואף נמצאים בסיכון ממשי לסבול נזק מוחי או מוות מרוב שיעול. במדינות המפותחות כשליש מהתינוקות החולים בשעלת מאושפזים בשל חומרת המחלה, ואחד מכל מאה תינוקות חולים מתחת לגיל שנה ימות מהמחלה.
המחלה מתחילה בדרך כלל פחות או יותר כמו כל הצטננות. התקפי השיעול הקשים מתפתחים בהדרגה, ולפעמים עשויים להופיע רק חודש אחרי ההדבקה הראשונית. כדי לוודא שזאת אכן שעלת חייבים לקחת משטח גרון ייעודי לאבחון המחלה הזאת. הצרה היא שאם לא יודעים מראש שצריך לחפש שעלת, אי אפשר לזהות אותה, כי החיידק לא גדל בתרבית רגילה. לכן, כשמגיעים לטיפול רפואי חשוב לדווח לרופאים על הכול, כולל על התקפי שיעול שאתם או ילדיכם חווים או על אנשים משתעלים בסביבתכם.
הטיפול
מכיוון שמדובר בחיידק, חלק מרכזי בטיפול נגד שעלת הוא מתן אנטיביוטיקה. התרופה לא מקצרת את משך המחלה, כי הרעלן כבר נמצא בדרכי הנשימה וגורם נזק. אבל האנטיביוטיקה הורגת את החיידק ומונע ממנו להפריש עוד ועוד רעלנים, שיחמירו את המחלה. בנוסף, השמדת החיידק מונעת ממנו להמשיך ולהדביק אנשים אחרים, כך שהיא חשובה לעצירת ההתפרצות. אם מצב החולה מידרדר, יידרש לפעמים אשפוז, מתן חמצן וטיפול נגד כאבים. אין טיפול נגד הרעלן עצמו, כך שגם בבית החולים יכולים לתת בשלב הזה רק טיפול תומך.
עקב הסכנה שנשקפת ממנה לשלום הציבור, שעלת היא אחת מהמחלות שיש חובת דיווח עליהן למשרד הבריאות. כשמתקבל מידע על חולה שעלת חדש, צוות של לשכת הבריאות המקומית נשלח לאתר את כל האנשים שבאו במגע כלשהו עם החולה ולכן היו עלולים להידבק אף הם במחלה: בני משפחה, תלמידות ותלמידים בכיתה או בגן של החולה, מורות, גננות ומגעים אחרים.
כאשר צוות הלשכה מוצא אנשים שנמצאים בסיכון לחלות גם הם, הוא ממליץ להם להתחסן נגד שעלת ללא דיחוי. החיסון מונע את התפתחות המחלה אצל מי שנחשפו לחיידק, או בולם אותה לפני התפתחות התסמינים הקשים. כמו כן הוא מונע מהמחלה להמשיך להתפשט.
החיסונים
יש כמה סוגי חיסונים נגד שעלת. בעבר היה בשימוש “חיסון מומת”, שהיה מבוסס על חיידקי בורדטלה – מחוללי השעלת – מתים, שאינם יכולים לגרום נזק. כשמזריקים את החיידק המת לגוף, מערכת החיסון מגיבה נגדו ומייצרת נוגדנים שיוכלו לתקוף את חיידקי השעלת החיים אם מקבל החיסון יידבק בהם בעתיד. החיסון הזה יעיל מאוד, אולם מאחר שהתעוררו חששות שהוא גורם לילדים תופעות לוואי חולפות כמו אי-שקט ובכי ממושך, פותח חיסון חדש ובעל פחות תופעות לוואי, אם כי מעט פחות יעיל.
החיסון החדש הוא חיסון לא-תאי, שאינו מכיל את כל תא החיידק, אלא רק חלקים מפורקים שלו – אלה שמערכת החיסון צריכה לדעת לזהות כדי שתוכל לחסל את החיידק אם תיתקל בו בעתיד. שני החיסונים מחזיקים מעמד לתקופה מוגבלת וצריך לחדש אותם אחת לעשר שנים, ומומלץ גם לעתים קרובות יותר אם יש התפרצות שעלת באזור מגוריכם.
בדרך כלל מתחילים לחסן נגד שעלת כבר בגיל חודשיים, שכן כמעט שום חיסון אינו יעיל בגיל צעיר יותר. אולם צריך כמה מנות של החיסון כדי להגיע להגנה המרבית נגד המחלה. לכן ממליצים כיום לנשים להתחסן במהלך ההיריון, על מנת שהנוגדנים שמערכת החיסון שלהן תייצר יעברו אל העובר דרך השליה ויגנו עליו עד שיוכל לקבל חיסון בעצמו. הנוגדנים לשעלת שורדים בגוף התינוק חודשיים עד שלושה לפני שהם מתפרקים. לכן משתדלים לחסן את האם זמן קצר לפני הלידה, כדי שיספיקו להיווצר בגופה מספיק נוגדנים, לעבור לצאצא ולהגן עליו אחרי הלידה.
השיטה הזו פותחה לראשונה בבריטניה, אחרי התפרצות שעלת חמורה במיוחד שהתרחשה ב-2011, שבמהלכה מתו חמישה תינוקות מהמחלה. הניסיון שנצבר שם הראה שחיסון נגד שעלת בהיריון הוא אמצעי יעיל, בטוח לאם ולתינוק, ובעיקר מפחית את הסיכון שהתינוקות יחלו בשעלת בתחילת חייהם. כיום ההמלצה לחסן אימהות לקראת סוף ההיריון מקובלת ברוב מדינות העולם כאמצעי להגנה על ילודים בחודשים שבהם הם הכי פגיעים למחלה.
הבעיה היא שכדי שחיסון יעבוד צריך קודם כל להתחסן. עקב חוסר מודעות, וכן בשל קבוצות של מתנגדי חיסונים, נוצרים בציבור כיסים של ילדים ומבוגרים לא מחוסנים. מאחר שבדרך כלל המחלה מסתכמת אצל מבוגרים בשיעול ממושך, אבל ללא תסמינים נוספים, רבים הם לא מודעים לסכנה, וכשהם באים במגע עם תינוק לא מחוסן הוא עלול להידבק מהם ולחלות. וכאמור, המחלה אצל תינוקות קשה במיוחד.
להגן על הילדים
על כן, אם מישהי במשפחה שלכם בהיריון, אנא ודאו שאתם מחוסנים נגד שעלת, ואל תתקרבו לאם או לתינוק עד שהשלמתם את החיסונים. אם אתן בהיריון, החיסון מוצע לכן דרך קופת החולים החל מהשבוע ה-27 להיריון. ואם חליתם, אפילו אם זה “רק שיעול”, הימנעו ממגע עם תינוקות וגשו לקבל טיפול רפואי.
מאת: דר' קרן לנסדמן
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
