פוביה – חרדה קיצונית מגורם חיצוני כלשהו – יכולה להתפתח כלפי כמעט כל דבר. לכבוד האלווין, יצאנו לבדוק: מה אומר המדע על הגורמים והמהלך של פוביות בולטות, למשל מגובה, ממקומות צפופים או ממים?
בסוף אוקטובר נחגג בארצות הברית ובמדינות נוספות ההאלווין, “ליל כל הקדושים”, שהפך לחג של כל הדברים המפחידים. ננצל את ההזדמנות הזאת כדי להסתכל על פחד, ובמיוחד, על מה קורה כשהפחד הופך לפוביה.
פחד היה קיים בעולם החי הרבה לפני האדם, שכן הוא רגש טבעי והכרחי להישרדותם של כל היצורים החיים המפותחים. הפחד עוזר לנו להגן על עצמנו מפני סכנה או איום, ובאמצעותו אנחנו לומדים לחיות ולהתנהל בבטחה בעולם.
פוביה (בַּעַת), לעומת זאת, היא פחד ש”התקלקל”. לפי ה-DSM-5, שמוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית ונחשב למדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפשיות, מדובר בסוג של הפרעת חרדה, כלומר מצב שבו חוויית הפחד של אדם אינה הגיונית ועלולה לפגוע בתפקודו. מביניהן, פוביה מוגדרת כפחד משמעותי שאינו פרופורציוני לאיום הממשי שנשקף לאדם ממצב מסוים, בעל חיים או חפץ. אנשים שסובלים מפוביה ישנו את התנהגותם כדי לא לבוא במגע עם מקור הפחד. מספיק שיחשבו על מקור הפוביה כדי שהחרדה שלהם תתעורר. ככל שהגורם לחרדה שכיח ויומיומי יותר, כך תיפגע יותר יכולתם לנהל שגרת חיים תקינה, ואיכות חייהם תיפגע יותר.
מאת: אלכס אברוטין
