בעוד שנמצא כי בדידות מעלה את הסיכון לתחלואה, ממצאים גנטיים חדשים מגלים כי ייתכן שבדידות מהווה למעשה סימן אזהרה, ולא טריגר ישיר, ממצא המאתגר את התפיסה הקיימת.
המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Nature Human Behavior, התבסס על מדגם, שכלל כ-476 אלף איש ממסד נתונים בריטי גדול, שנמצאו תחת מעקב חציוני שארך 12.2 שנים, במטרה לבחון את הקשר שבין תחושה סובייקטיבית של בדידות ובין הסיכון לתחלואה.
החוקרים השתמשו ברנדומיזציה מנדליאנית, על מנת לבחון את ההיפותזה ולהתייחס לקישוריות פוטנציאלית עקיפה ולמשתנים מתערבים.
ממצאי המחקר מעידים על חוסר התאמה מובהק בין תוצאותיהם של מחקרי תצפית ובין תוצאותיהם של ניתוחים גנטיים. בעוד שראיות תצפיתיות מעידות על קשר בין בדידות והסיכון להתפתחות של לפחות 30 מחלות שונות, המידע הגנטי אינו מאשר את קיומו של קשר ישיר בין הגורמים הללו.
