מחקר חדש מצא שגברים לא הפגינו משיכה מיוחדת לריח הגוף של נשים בזמן הביוץ שלהן – בניגוד למה שנטען עד כה.
במהלך האבולוציה, בעלי חיים שמקיימים רבייה מינית פיתחו דרכים מגוונות להעביר ביניהם מסרים מיניים. אחת הדרכים הנפוצות לעשות זאת היא אותות כימיים המכונים פרומונים: מולקולות שמיוצרות אצל פרט אחד ומשפיעות על פרט אחר מאותו מין ביולוגי. עשים מכמה מינים, למשל, מפיצים פרומונים למרחקים ארוכים כקריאה להזדווגות, וחלק מהם אף מפיצים פרומונים שמשפיעים הן על הזכרים והן על הנקבות.
גם נקבות של יונקים רבים מייצרות פרומונים, ספציפית במהלך הביוץ. מחקר משנות השבעים מצא, למשל, שכלבים ניסו להזדווג עם עצמים שהדיפו ריח של בנות מינם בזמן הייחום. ממצאים שמעידים על הפצת פרומונים על ידי יונקים נצפו גם אצל חולדות, אוגרים, כבשים, קופי מרמוסט מצוי ועוד.
בעשורים האחרונים ניסו מספר מחקרים להראות שגם אצלנו, בני האדם, מתרחשת תופעה דומה. נטען שלגברים יש יכולת להעריך את מצב הפוריות של נשים, ושהם נמשכים אליהן יותר בזמן הביוץ. ייתכן שהרעיון הזה קשור לעולם החי סביבנו: בעלי חיים רבים מגיבים לביוץ בעוררות מינית מוגברת. עם זאת, מחקר חדש ומקיף מראה שבניגוד ליונקים רבים אחרים, גברים דווקא לא מבחינים בין השלבים השונים במחזור החודשי של האישה, ואינם מזהים לפי הריח את תקופת הביוץ.
להריח את ההבדל
מספר מחקרים קודמים הציעו שנשים חוות שינויים בַּפּנים, בקול או בניחוח המשקפים את מצב הפוריות לאורך המחזור החודשי. מחקר יוצא דופן אף דיווח שחשפניות במועדונים נהנו מטיפים גבוהים יותר בימי הביוץ, בהשוואה לימי הווסת. עם זאת, מחקרים חדשים מטילים ספק בחלק מהטענות האלה. גם המחקר החדש, שלפיו בני האדם אינם שותפים לחגיגת הפרומונים כמו יונקים רבים אחרים, מערער על הטענה שגברים מסוגלים לזהות את ימי הביוץ.
במהלך המחזור החודשי מתרחשים שינויים הורמונליים בגוף האישה, שיש להם השפעות פיזיולוגיות ניכרות. רמותיהם המשתנות של ההורמונים משפיעות על תהליכים ביולוגיים רבים, ביניהם פעילות בלוטות החלב וגם בלוטות הזיעה. הבלוטות הללו נמצאות בבתי השחי, ולכן הועלתה ההשערה שריח בית השחי מצביע על תהליך הביוץ אצל נשים. במחקרים מסוימים גברים אכן דירגו את ריח בית השחי של נשים בימי הביוץ כמושך יותר, אבל לא במידה שעלתה בהרבה על ניחוש מוחלט. תוצאותיהם של מחקרים נוספים לא היו חד משמעיות.
במחקר החדש, 29 נשים הטרוסקסואליות בנות 30-20 התבקשו לספק דגימות זיעה מבית השחי שלהן בעזרת פדי גזה, וכן דגימות רוק ושתן להערכת השלב שבו הן נמצאות במחזור החודשי. החוקרים בדקו תחילה אם יש בכלל הבדל שחוש הריח שלנו מסוגל לקלוט בריחות הגוף של נשים בשלבים השונים של המחזור החודשי שלהן, ואם כן, מהו, אולם לא תועדו שינויים בעלי משמעות בהרכב הכימי של הריח לאורך המחזור החודשי. הנשים שנבחרו לניסוי לא השתמשו באמצעי מניעה הורמונליים בחצי השנה שקדמה לו, לא עישנו והתבקשו לא לאכול בשר חודש לפני הניסוי, משום שלפי החוקרים צריכת בשר יכולה להשפיע על הריח. דגימות הזיעה הוצגו ל-91 גברים הטרוסקסואלים בריאים בני 40-19, שדירגו את רמת המשיכה שלהן.
מריח כמו… הבדל חסר משמעות?
לפי תוצאות הדירוג, אין ראיות משכנעות לכך שמשיכתם של גברים לריח הגוף של נשים מושפעת מהפוריות שלהן. מסקנה זו מבוססת על ניתוח משולב של תפיסות הריח הנשי עבור הגברים; חשוב מכך, היא תואמת את תוצאות הניתוח הכימי של הרכב הניחוחות של הנשים. במקרים מסוימים נצפו קשרים קלים בין הפוריות לתפיסת הריח כאטרקטיבי, אך הם לא היו מובהקים. ככלל, ההבדלים היו מזעריים, ולעיתים קרובות מנוגדים לציפיות.
השימוש שבני האדם עושים בחוש הריח מצומצם למדי בהשוואה לבעלי חיים אחרים, וגם אין לנו גרסה פעילה של איבר יעקובסון, שהוא איבר הרחה נוסף המשמש בעיקר לקליטת פרומונים. בהתאם לכך, נראה שגוף האישה לא שולח מסרים ואותות כימיים שמעידים על מצב הפוריות שלה, או לפחות לא כאלה שהצלחנו לזהות בבירור עד כה. עם זאת, החוקרים המליצו לבחון את הסוגיה בתנאים טבעיים יותר ובשיטות מחקר משופרות.
מאת: קסניה ז'ורבל
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
