מחקר חדש מצא קשר בין תחושת בדידות לאמונה בתיאוריות קונספירציה.
תיאוריות קונספירציה, ובשמן העברי תיאוריות קשר, הן תיאוריות שלפיהן קבוצות סודיות של אנשים בעלי כוח פועלות כל העת מאחורי הקלעים של החברה. לרוב, התיאוריות יטענו שלקבוצות אלו יש כוונות רעות: הן פועלות במטרה לפגוע באחרים או לגרום נזק רחב היקף לעולם כולו, ובמקביל מסתירות באופן פעיל את האמת מהציבור הרחב. חלק מהתיאוריות מטילות ספק בהתרחשותם של אירועים מסוימים, כמו הפיגוע במגדלי התאומים או הנחיתה על הירח, ואחרות מפקפקות במה שנתפס כידע המקובל. תיאוריות קונספירציה אינן תופעה חדשה, אך האינטרנט והרשתות החברתיות הגדילו את זמינותן ואת החשיפה אליהן, ואפשרו לתומכיהן לתקשר בקלות עם אחרים בעלי תפיסות עולם דומות. יש הטוענים שתיאוריות כאלה הן חלק מהגורמים לקיטוב הפוליטי והחברתי בתקופתנו.
בעידן שבו אפשר לייצר מידע שגוי והטעיות בלחיצת כפתור, גדֵל הרצון, והצורך, להבין מה גורם לאנשים לאמץ תיאוריות קונספירציה. מחקרים רבים מתרכזים בגורמים הפסיכולוגיים שמעלים את הסיכוי של פרטים מסוימים להאמין בהן. חלקם מערבים הסברים אישיים וחברתיים, למשל סברה שלפיה תיאוריות קונספירציה ממלאות צרכים כמו הרצון להבנה, הצורך בוודאות, בשליטה ובביטחון, והרצון לשמור על דימוי חיובי של העצמי או של הקבוצה – ולכן הן מצליחות למשוך אנשים כה רבים. עם זאת, רוב המחקר בתחום מתמקד בנקודת זמן ספציפית או עוקב אחרי המשתתפים לאורך תקופה קצרה, מה שמקשה על זיהוי הסיבות להתפתחות תפיסת העולם הקונספירטיבית.
שניים מהגורמים שיכולים להשפיע על התפתחות תפיסה כזאת הם תסכול חברתי ובדידות. אמונה בתיאוריות קונספירציה עשויה לעזור למאמינים לשמר דימוי עצמי חיובי באמצעות העברת האשמה מגורמים פנימיים לגורמים חיצוניים (למשל, “אני לא כישלון אלא קורבן של קונספירציה”), או הצדקת הבדידות (למשל, “אני לבד כי הצלחתי להבין דברים שאחרים לא מבינים”). כמו כן, היעדר תמיכה חברתית מצמצם את חשיפתם של אותם תומכי-תיאוריית-קשר למגוון השקפות עולם שונות משלהם, שיכולות לגרום להם להטיל ספק בתפיסה הקונספירטיבית. ייתכן גם שהניסיון להפיג את הבדידות מעודד אותם לחבור לקבוצות וירטואליות בעלות השקפות דומות, מה שמחזק את האמונה בתיאוריות הללו ומנציח אותה.
הקשר בין בדידות לתיאוריות קשר
מחקר ארוך-טווח על הקשר בין תפיסת עולם קונספירטיבית לבדידות, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה (אפריל 2024) בכתב העת Nature Communications, אגר מידע על 2215 משתתפים נורבגים לאורך 28 שנים. המחקר החל בשנת 1992, כאשר המשתתפים היו בני ובנות 12 עד 20, ונמשך עד שנת 2020, כשהיו בשנות הארבעים לחייהם. במספר נקודות זמן לאורך השנים התבקשו המשתתפים למלא שאלונים שעסקו בבדידות רגשית וחברתית.
בין השאלונים היה שאלון שהכיל היגדים להערכת בדידות רגשית, כמו “אף אחד לא באמת מכיר אותי היטב” ו”אנשים נמצאים סביבי אבל לא איתי”, שדירוג גבוה בהם מעיד על בדידות רבה. שאלון נוסף הכיל היגדים להערכת בדידות חברתית, כמו “יש לי יכולת למצוא זוגיות כשארצה בה” ו”יש לי תחושת התאמה לאנשים סביבי”, שבהם דווקא דירוג נמוך מעיד על בדידות רבה. בנקודת הזמן האחרונה (2020) מילאו המשתתפים גם שאלון מנטליות קונספירטיבית, שמודד את הסכמתם של המשתתפים עם היגדים כמו “קורים בעולם הרבה דברים חשובים מאוד שהציבור לא מודע אליהם”, “פוליטיקאים בדרך כלל לא מספרים לנו את המניעים האמיתיים להחלטותיהם”, “סוכנויות ממשלתיות עוקבות מקרוב אחר כל האזרחים”, “אירועים שלכאורה חסרים כל קשר הם לעיתים קרובות תוצאה של פעילויות סודיות” ו”יש ארגונים סודיים שמשפיעים מאוד על החלטות פוליטיות”.
ממצאי המחקר הראו שככל שהמשתתפים היו בודדים יותר כמתבגרים בשנת 1992, כן גדל הסיכוי שיאמצו השקפת עולם קונספירטיבית כמבוגרים בשנת 2020. בנוסף, ככל שתחושת הבדידות התעצמה במהלך חיי המשתתפים, גדל הסיכוי שהם ידווחו על השקפת עולם קונספירטיבית בשנת 2020. כדי לוודא שהממצאים לא נובעים מהפרעות נפשיות שקשורות לבדידות, כמו דיכאון וחרדה, החוקרים כללו תסמינים של ההפרעות הללו כחלק מהמשתנים במודל. גם כאשר המשתנים הללו נלקחו בחשבון, עדיין נמצא קשר בין בדידות להשקפת עולם קונספירטיבית.
מה מוביל למה?
אפשר לבקר את המחקר ולטעון שהתפיסה הקונספירטיבית נמדדה רק בנקודת הזמן האחרונה (2020). מדידה חד-פעמית בנקודת זמן ספציפית יכולה להיות בעייתית, כיוון שתפיסת העולם של הפרט בדרך כלל מושפעת מאירועים שעברו עליה או עליו. מגפת הקורונה, למשל, הייתה מגנט של ממש לתיאוריית קונספירציה, ומחקרים הראו כי מדיניות ההתמודדות של המדינה עם המגיפה השפיעה על תפוצת השקפות קונספירטיביות באוכלוסייה. כיוון שתפיסת העולם הקונספירטיבית לא נמדדה בתחילת המחקר, קשה לדעת גם מהו כיוון ההשפעה: האם בדידות מגדילה את הסיכוי לתפיסה קונספירטיבית, או שהתפיסה הקונספירטיבית עצמה מגדילה את הסיכוי לבדידות. ייתכן גם שזהו מעגל שמזין את עצמו: אנשים שחווים בדידות עשויים להאמין יותר בתיאוריית קונספירציה, והשקפות קונספירטיביות, בתורן, יכולות להוביל לבידוד חברתי נוסף, כיוון שעצם ההחזקה בהן עלולה להרתיע את הסובבים.
חשוב לציין שמדובר במחקר תצפיתי, כך שאי אפשר לדעת אם יש גורם ביניים שיכול להסהיר את הקשר בין בדידות לתפיסת עולם קונספירטיבית. תכונות אישיות כמו נטייה לחשדנות או חשש מרדיפה, וחוויות חיים כמו מצוקה כלכלית או אבל, יכולות להיות סיבות שונות לבדידות: ישנם אנשים שמטבעם מעדיפים להגביל את הקשרים החברתיים שלהם, ואחרים שמתקשים לפתח קשרים חברתיים או לשמר אותם בעקבות טראומה או חוויות קשות. מגבלה נוספת של המחקר היא שהשתתפו בו רק נבדקים נורבגים. במאמר עצמו תוארה נורבגיה כחברה עם רמות גבוהות של אמון בממסד, ונדרש מחקר נוסף כדי לברר אם הממצאים תקפים גם לאנשים ממדינות אחרות.
החוקרים הדגישו כי כוונתם איננה להאשים אנשים בודדים בבדידותם. אלא לברר כיצד להגן עליהם מפני הבעיות המתעוררות עם הבדידות. אי שוויון משפיע על תחושת הבדידות, ולכן קידום שוויון הזדמנויות בחינוך, בעבודה ובחיים החברתיים עשוי לא רק להפחית את הבדידות, אלא גם לסייע במאבק בתיאוריית הקונספירציה.
מאת: גל פרלמן
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
