אנא סובבו את הטלפון שלכם.
תשעה מתוך עשרה אנשים שתויגו כאלרגיים לפניצילין למעשה יכולים להשתמש בו בבטחה. מדוע הגדרות שגויות כאלה נפוצות כל כך, ומה אפשר לעשות?
אנטיביוטיקות ממשפחת הפניצילין הן יעילות, בטוחות ומצויות בשימוש רחב, למשל נגד דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, זיהומי עור וזיהומים בפה ובשיניים. מכל התכשירים הרפואיים, רגישות לאנטיביוטיקות מהסוג הזה מדווחת בשכיחות הגבוהה ביותר – סטטיסטית, לאדם אחד מתוך עשרה נאמר שהוא סובל מאלרגיה לפניצילין. אלא שהאלרגיה הזאת נדירה בהרבה מכפי שמקובל לחשוב: תשעה מכל עשרה אנשים שתויגו כאלרגיים לפניצילין למעשה אינם אלרגיים כלל, אלא קיבלו את התווית הזאת עקב תגובתם לזיהום נגיפי, או לאחר שנחשפו לאנטיביוטיקה ממשפחת הפניצילין וחוו תופעות לוואי קלות או אי-סבילות לתרופה. רק אדם אחד מתוך מאה סובל באמת מאלרגיה לפניצילין, ואחד מתוך עשרת אלפים צפוי לחוות תגובה אלרגית קשה ומסכנת חיים בשם תגובה חיסונית חריפה או תגובה אנפילקטית. אבחון שגוי באלרגיה לפניצילין הוא תופעה נרחבת בישראל ובעולם כולו, ולכן חשוב להבין כיצד זה קורה, מהם הסיכונים האמיתיים של חשיפה לפניצילין עבור מי שבאמת אלרגי, ומהן ההשלכות של האבחון השגוי.
במקרה של אלרגיית אמת
אלרגיה היא תגובה רבת-עוצמה של מערכת החיסון לחומר שאינו מסוכן לגוף, למשל אבקת פרחים, חלבון חלב או הפרשות של קרדית אבק הבית. חומר שמעורר תגובת-יתר כזאת במערכת החיסון מכונה אלרגן, ופניצילין, כאמור, עלול להיות כזה עבור כאחוז אחד מהאוכלוסייה. המפגש הראשון עם האלרגן מעורר לעיתים תגובה ראשונית מתונה של מערכת החיסון, שיכולה להיות בלתי מורגשת. לאחר החשיפה הראשונה הזאת נוצר זיכרון חיסוני: מערכת החיסון לומדת להתמודד ביעילות רבה יותר עם האלרגן המסוים הזה בעתיד. מכאן שחשיפה נוספת עלולה להביא לתגובה אלרגית חריפה יותר, גם אם המטופלת או המטופל כלל לא הבחינו בהשפעות החשיפה הראשונה.
מי שבאמת אלרגיים לפניצילין עלולים לחוות שלל תגובות כתוצאה מחשיפה לתרופה שמכילה אותו, החל בתסמינים קלים כמו פריחה או גרד, וכלה בהלם אנפילקטי – תגובה חיסונית חמורה שגורמת לנפילה בלחץ הדם ולקשיי נשימה, ודורשת טיפול רפואי מיידי באמצעות הזרקת אפינפרין (אדרנלין).
אפשר לחלק את התגובות האלרגיות לפניצילין לשלוש קבוצותקובץ מסוג PDF. הקבוצה הראשונה כוללת תגובה מיידית, שמתרחשת תוך שעה עד שעתיים ממועד נטילת התרופה ויכולה להתבטא במנעד תגובות החל בפריחה, קוצר נשימה, שלשול, הקאה או סחרחורת וכלה באובדן הכרה, ובחלק מהמקרים עלולה להיות מסכנת חיים. תגובות מהקבוצה השנייה הן תגובות מאוחרות קשות, שמופיעות מספר שעות, ימים ואף שבועות לאחר נטילת התרופה וכוללות חום, שינויים בספירת הדם והפרעות בתפקודי הכבד או הכליות, ועלולות לגרום לתחלואה קשה ואפילו למוות. הקבוצה השלישית כוללת תגובות מאוחרות קלות, שעשויות גם הן להופיע ימים עד שבועות לאחר החשיפה. אלה התגובות האלרגיות השכיחות ביותר; בדרך כלל הן מתבטאות בפריחה, ואינן מצריכות טיפול רפואי.
איך מאבחנים אלרגיה לפניצילין?
אבחון אלרגיה לפניצילין כולל מספר שלבים שיכולים לעזור לרופאה המומחית באלרגיה (אלרגולוגית) לקבוע אם אכן קיימת רגישות אמיתית לתרופה. תחילה יש לתעד בפירוט את ההיסטוריה הרפואית של המטופל או המטופלת: לשאול על תגובות קודמות לתרופות בכלל ולפניצילין בפרט, כמה זמן חלף מנטילת התרופה ועד שהופיעו התסמינים, מה היה אופיים ובאיזו עוצמה הם הופיעו. לעיתים די בכך כדי לקבוע שלא מדובר באלרגיה אמיתית, אך במקרים אחרים על הרופאה להיעזר בבדיקות אבחנתיות. אחד הכלים החשובים לשם כך הוא תבחין שריטה: בדיקה שבה שורטים את העור ומניחים על השריטה כמות זעירה של פניצילין. בבדיקה נוספת, בשם תבחין עור, מזריקים לתוך העור כמות זעירה של פניצילין בכמה ריכוזים שונים. אם התבחינים יצאו "חיוביים" וגררו תגובה אלרגית – כלומר, אם התפתחו אדמומיות, נפיחות, גרד או פריחה בְּמקום ההזרקה – המטופל או המטופלת יוגדרו כאלרגיים לפניצילין. עם זאת, לעיתים יש טעם להעריך מחדש את המצב לאחר שלוש שנים לפחות; ההערכה היא שאצל 80 אחוז מהאלרגיים לפניצילין האלרגיה תיעלם לאחר כעשר שנים. היות שמטרת תבחיני העור היא להעריך את הרגישות המיידית לפניצילין, ולאור זמן המעקב הקצר אחריהם, בדרך כלל אי אפשר להסתמך עליהם כדי לשלול תגובות מאוחרות.
כאשר תבחיני העור "שליליים" ואינם מעוררים תגובה סביר להניח שלנבדק אין אלרגיה לפניצילין, אך כדי להשלים את האבחון הרופאה תערוך תבחין תיגָר – שבמהלכו מקבלים מנה או מנות של התרופה החשודה בגרימת האלרגיה בצורת נגזרות פניצילין דרך הפהקובץ מסוג PDF, ושוהים תחת השגחה למשך כמה שעות. הופעה מהירה של תסמינים כגון פריחה, נפיחות עורית או גרד יעידו על אלרגיה אמיתית. תבחין התיגר יכול לאפשר לאנשי המקצוע לאתר תגובות שלא זוהו בבדיקות הקודמות, שכן בבליעה נחשפים לכמות גדולה יותר של החומר החשוד מאשר במגע עם העור. בדרך זו החומר גם עובר דרך מערכת העיכול, ומשם הוא מגיע לדם ולרקמות בגוף כולו – שלא כמו בבדיקות האחרות.
אם הבדיקה עוברת בלי שתתעורר תגובה אלרגית, הנבדקת או הנבדק ייחשבו לא־אלרגיים לתרופות ממשפחת הפניצילין, למעט במקרים הנדירים שבהם מופיעה תגובה מאוחרת, ואז עליהם לדווח על כך למרפאה. רק עם השלמת תבחיני העור ותבחין התיגר אפשר להסיר בביטחון את תווית רגישות היתר לפניצילין.
לעיתים מבצעים בדיקות דםקובץ מסוג PDF שיכולות לאתר נוגדנים הקשורים לתגובה אלרגית לפניצילין. הבדיקות האלה פחות שכיחות, אך משתמשים בהן כאשר מסיבה כלשהי אי אפשר לערוך תבחין עור.
מה הבעיה עם תיוג שגוי?
לתיוג משולל יסוד יכולות להיות השלכות כבדות משקל לא רק על המטופלים, אלא על מערכת הבריאות כולה. תיוג מטופל כאלרגי מחייב את הרופאים לבחור בתרופות חלופיות ולעיתים מעכב את קבלת הטיפול. התרופות החלופיות יכולות להיות יקרות יותר, להתאים פחות לחיידק המזהם, לגרום לתופעות לוואי חמורות יותר, או שהחיידקים צפויים לפתח אליהן עמידות בקלות רבה יותר. מטופלים שמתויגים כאלרגיים לפניצילין מתאשפזים יותר מאחרים, והאשפוזים שלהם, סטטיסטית, ממושכים יותר.
רופאת ילדים בבית חולים אמריקאי תיארה מקרה של ילד שהגיע למרפאה עם דלקת גרון חיידקית ותויג – בטעות, כפי שהתברר בדיעבד – כאלרגי לפניצילין: אביו של הילד סבל מאלרגיה לפניצילין, חשב שהיא תורשתית, ולכן דיווח שגם בנו סובל מאלרגיה. לפיכך, הרופאה רשמה לילד אנטיביוטיקה בשם קלינדמיצין, ששייכת למשפחה אחרת ויכולה להיות פחות יעילה ולגרום יותר תופעות לוואי. הילד החל בטיפול, אך לא חלה הטבה במצבו. אז התברר שהחיידק עמיד לקלינדמיצין, הזיהום החריף למורסה בגרון ובסופו של דבר הילד אושפז.
ואכן, רוב האבחונים השגויים קורים בילדוּת: כ-75 אחוזים ממי שמתויגים כאלרגיים לפניצילין הם ילדים עד גיל שלוש. במקרים לא מעטים הדבר מתרחש בעקבות מחלה נגיפית, וצריכת אנטיביוטיקה בלי שיש בה צורך אמיתי. ילדים רבים שמקבלים פניצילין גם מפתחים פריחה – אלא שמקורה בנגיף שגרם למחלה מלכתחילה, או במחלה הנגיפית שנלווית לזיהום החיידקי, ולא בתגובה אלרגית. חלק מתופעות הלוואי של פניצילין, כגון כאבי ראש, בחילה או שלשול, מיוחסות בשגגה לאלרגיה. כשמוסיפים לכך תיוג שגוי בגלל אלרגיה במשפחה, ואת העובדה שרופאים לא תמיד מפנים לבדיקות לצורך אבחון ודאי של האלרגיה, אין פלא שמתקבל שיעור מופרז של אבחנות שגויות.
אפילו כאשר הילד או הילדה באמת סובלים מאלרגיה, ייתכן מאוד שהיא תחלוף עם השנים. כאמור, מעריכים שאצל 80 אחוז מהאלרגיים לפניצילין האלרגיה תיעלם לאחר כעשר שנים. אנשים שאכן היו אלרגיים בעבר וכעת אינם אלרגיים עוד מעלים גם הם את השכיחות הרבה של תיוג שגוי.
בלי תגיות
כיום, התהליך להסרת התיוג בישראל מתנהל במכוני האלרגיה שבבתי החולים באופן כמעט בלעדי. ההמתנה לתור ממושכת ויכולה לארוך יותר משנה, בחלק מבתי החולים כלל אין מרפאת אלרגיה, וכתוצאה מכך רבים מהמתויגים בשוגג כאלרגיים ממשיכים לשאת את ההגדרה השגויה. רבים מהם כלל אינם מודעים לכך שהאלרגיה שלהם לפניצילין נתונה בסימן שאלה.
בנייר עמדהקובץ מסוג PDF שפרסם האיגוד הישראלי לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה, בנושא תיוג שגוי של אלרגיה לפניצילין, ממליצים ראשי האיגוד לספק את שירותי שלילת התיוג גם במרפאות בקהילה, בייחוד במקרים בסיכון נמוך. השינוי הזה תלוי בנכונות של מערכת הבריאות לפתוח מרכזים נוספים שיבצעו מבחני תיגר בקהילה, ולהרחיב את שירותי האלרגיה גם בבתי החולים, כדי שאפשר יהיה להסיר תיוגים שגויים בהיקף רחב יותר.
ככל שהאוכלוסייה תהיה מודעת יותר לנושא התיוג השגוי של האלרגיה לפניצילין, הבעיה עשויה להצטמצם. לשם כך רצוי ליידע את ציבור המתויגים כאלרגיים שהתיוג יכול, בסבירות לא מבוטלת, להיות שגוי, ובמקביל לצייד את אנשי המקצוע בכלים לאבחון נכון. כמובן, פריסה רחבה יותר של מרפאות אלרגיה והגדלת הנגישות של כולם לשירותים הרפואיים יסייעו מאוד גם הן. אם אתם סבורים שאתם אלרגיים לפניצילין אך האבחנה אינה ודאית, מומלץ לפנות לרופא או לרופאת המשפחה שלכם לבירור יסודי של הנושא.
מאת: גליה שדה
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
