מחקרים חדשים קוראים תיגר על ההנחה המקובלת שבני אדם נדירים בכך שנשים מאריכות ימים אחרי גיל הפוריות. אחד מראה שזה המצב גם אצל חלק מנקבות השימפנזה בטבע, והאחר טוען שזו תופעה נפוצה בחיות – בתנאים מתאימים.
למה נשים חיות כל כך הרבה זמן?
או, ליתר דיוק, למה נשים חיות כל כך הרבה זמן אחרי שהן כבר לא יכולות ללדת ילדים?
התגובה הראשונה של אנשים רבים לשאלה הזו תהיה, כנראה, שזה לא מאוד מנומס לשאול דברים כאלו, שלא לומר גסות רוח של ממש. מבחינה מדעית, עם זאת, זו שאלה הגיונית בהחלט. לפי תיאורית האבולוציה על ידי ברירה טבעית, תכונות יתפשטו באוכלוסייה אם הן עוזרות לבעליהן להעמיד כמה שיותר צאצאים שיגיעו לבגרות ויצליחו להעמיד צאצאים משלהם, שכן כך הגנים האחראים לתכונות אלו יעברו לדורות הבאים. אם כך, מדוע נשים לא התפתחו באבולוציה ללדת ילדים עד מותן, וכך ללדת יותר ילדים במהלך חייהן?
מאת: דר’ יונת אשחר
