מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון האם אבחנה קלינית של דיכאון מגבירה את הסיכון לשבץ בקרב אנשים החיוביים ל-HIV.
אוכלוסיית המחקר כללה מעל למאה אלף נבדקים, כאשר כל אדם חיובי ל-HIV הושוה עם אדם שלילי ל-HIV. המעקב עמד על 9.2 שנים (חציון). באופן כללי, הימצאות של דיכאון היתה דומה בקרב שתי קבוצות המחקר. לאחר תיקנון למשתנים סוציודמוגרפיים ניצפה סיכון גבוה ב-22% לשבץ בקרב החיוביים ל-HIV שסבלו מדיכאון בהשוואה לנבדקים ללא דיכאון. הקשר איבד את מובהקותו הסטטיסטית לאחר גיל 60. יתר על כן, הקשר איבד מובהקות סטטיסטית לאחר תיקנון לשימוש בנוגדי דיכאון, כמו גם להתמכרות לאלכוהול ולקוקאין.
לסיכון, קיים סיכון מוגבר לשבץ איסכמי בקרב אנשים חיוביים ל-HIV הסובלים מדיכאון, ובעיקר עבור הללו מתחת לגיל 60.
