מה הסיכוי שנישאר באשפוז גם ללא צורך, אילו שירותים נקבל בזמן הזה ולאיזה בית חולים יפנו אותנו? ■ בשבוע שעבר עבר “חוק הקאפ” שקובע כיצד יחולקו כמעט 100 מיליארד שקל בארבע שנים בין קופות החולים לבתי החולים ■ אילו תמריצים נוספו לחוק ומי יצא מאוכזב?
“חוק הקאפ” הוא ככל הנראה צירוף המילים עם היחס הנמוך ביותר בין רמת ההשפעה שלו על מערכת הבריאות והחיים של כולנו — לבין רמת העניין הציבורי בו או אפילו ההיכרות עימו.
החוק קובע את גובה ההכנסות של בתי החולים בישראל מקופות החולים — עוגה תקציבית בסך כ–20 מיליארד שקל בשנה — וכולל את התמריצים שישפיעו על נושאים כמו כמה ימים נהיה מאושפזים בבית חולים; כמה קופות החולים ישקיעו במוקדים בקהילה שימנעו את הגעתנו לבתי החולים או באשפוזי בית; מה הסיכוי שניתקע בבית החולים, גם אחרי שמבחינה רפואית היינו יכולים להשתחרר; לאיזה בית חולים הקופה תשלח אותנו; ואילו שירותים נקבל במהלך האשפוז. אלא שכל אלה מגיעים בצורה של נוסחאות מסובכות, הגדרות מקצועיות ושברי אחוזים — שלאזרח הממוצע קשה עד בלתי אפשרי להבין.
מאת: רוני לינדר
