טור דעה מאת מערכת פארמהליין
בזמן שהקהילה המדעית העולמית מתקדמת בביטחון לעבר עידן רפואי חדש – שר הבריאות קנדי, מוכיח שעם מספיק אידיאולוגיה, אפשר גם לירות לעצמך ברגל בשם “הזהירות”. השבוע הודיע קנדי על ביטול מימון ממשלתי של חצי מיליארד דולר למחקרים ולפיתוח חיסוני mRNA למחלות נשימה, ובכך חזרנו עשור אחורה – לפחות בגישה המדעית.
כשהוא טוען שחיסוני mRNA “לא מונעים הדבקה”, מתעלם קנדי ממאות מחקרים ומעובדה פשוטה: מטרת החיסון – במיוחד במחלות נשימה – איננה רק למנוע הידבקות, אלא בעיקר למנוע תחלואה קשה, אשפוזים ומוות. בכך, חיסוני mRNA עמדו במשימה בהצטיינות. אז כן, אולי הם לא חוסמים את הווירוס באף, אבל הם בהחלט מנעו מיליוני מקרי מוות – הישג שלא כדאי למחוק כל כך בקלות.
הטכנולוגיה הזו – שזיכתה את מפתחיה בפרס נובל – הפכה את עולם הרפואה, לא רק במאבק בקורונה, אלא גם כבסיס לפיתוח חיסונים עתידיים נגד סרטן, שפעת עופות, RSV ועוד. במקום לחבק את הקדמה, בוחר קנדי לסגת מהחזית, בשם טענות חסרות ביסוס מדעי ולחצים פוליטיים.
אבל מעבר לעובדות – מדאיגה יותר הגישה. הנשיא האמריקאי נוקט בצעד שעלול לשדר מסר הרסני לציבור: שהמדע הוא עניין של דעה ולא של נתונים. שבמקום לעודד חדשנות, עדיף לדבוק בעבר “המוכר והבטוח” – גם אם הוא איטי, פחות יעיל, ובלתי מותאם למציאות של נגיפים משתנים.
מה יקרה ביום בו תכה מגפה חדשה? מה תהיה יכולת התגובה כשאין מערך מחקרי מוכן, כי מימונו בוטל בשם אידיאולוגיה אנטי-חיסונית? קברניטי בריאות הציבור מזהירים: ויתור על טכנולוגיית mRNA הוא לא זהירות – זו הפקרות.
ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, הרוויחה רבות מהיכולת להתאים במהירות חיסונים לוריאנטים חדשים. ייתכן שדווקא עכשיו, כשמנהיגות אמריקאית בוחרת לעצום עיניים, זה הזמן לחזק את שיתופי הפעולה הגלובליים, להשקיע בטכנולוגיה, ולא לתת לפחד להכתיב את הכיוון.
כי כשפוליטיקה גוברת על המדע, מי שנשאר חסר חיסון – זה הציבור.