התאים האנושיים מדגימים שינויים ברמות האבץ. תאים לא ישוכפלו עד שיושגו רמות יציבות ואופטימליות של אבץ. תאי הגוף שומרים על הומואסטזיס האבץ באמצעות רשת של משנעים וגורמי שעתוק.
החוקרים נעזרו במדווחים פלאורוסצנטיים מקודדים גנטית ובבדיקות הדמיה, על מנת לנטר את רמות האבץ לאורך מחזור התא.
החוקרים מצאו כי כאשר רמות האבץ נמוכות מידי או גבוהות מידי כל תהליכי השכפול התאי עוצרים, עד שהרמות ישובו לטווח התקין. כמו כן תועדה “פעימת אבץ” מייד לאחר חלוקת התא, כלומר, עלייה זמנית ברמות האבץ, השבות לרמה הנורמלית כשעה לאחר מכן.
“עלינו להבין, ברמה התאית, מדוע נחוץ האבץ, היכן הוא נחוץ ובאילו שלבים משלבי חיי התא”, כך סיכמו עורכי המחקר.
