אנשים מבוגרים רבים לוקחים אספירין באופן קבוע, כטיפול מונע לשבץ מוחי מקריש דם. הבעיה היא שלפעמים הוא עלול לגרום בעצמו לשבץ מסוג אחר, דימומי – ולא פשוט למצוא את האיזון הנכון בין סיכוי לסיכון.
מזה שנים רופאים נוהגים להמליץ לאנשים שנחשבים בסיכון להיווצרות קרישי דם, לקחת באופן קבוע אספירין. הטיפול המניעתי מבוסס על כך שבין היתר האספירין מפריע לטסיות הדם להתחבר ולהיקרש. קרישים עלולים לגרום חסימות בכלי דם, התקפי לב, אירועי שבץ מוחי ובעיות רפואיות נוספות, כך שלמניעתם יש חשיבות רבה.
הסיכון לשבץ מוחי עולה עם הגיל, אולם קיימים גם גורמי סיכון נוספים, ובהם עישון, חוסר פעילות גופנית, סוכרת ועוד. 90 אחוז מאירועי השבץ נובעים מקריש דם שנסחף למוח וחסם את זרימת הדם לאזור כלשהו ברקמת המוח. אירוע כזה, שנקרא שבץ איסכמי, עלול לפגוע פגיעה קשה בתפקודו של החולה ולשבש יכולות חיוניות כמו הליכה, תנועה, דיבור, קריאה, חשיבה ונשימה, עד כדי מוות. שאר האירועים הם שבץ דימומי, שמתרחש כשאחד מכלי הדם במוח נפרץ ודם דולף ממנו לתוך רקמת המוח. שני סוגי השבץ גורמים נזקים זהים, אבל השבץ האיסכמי הרבה יותר נפוץ מהשבץ הדימומי ולכן בדרך כלל נזהרים ממנו יותר.
מאת: דר' קרן לנדסמן
