מחקר חדש מציע להשתמש בחיידקי עור נפוצים כדי למנוע התפתחות של פצעים כרוניים אצל חולי סוכרת.
בני אדם למדו לרתום חיידקים “טובים” לשימושים רבים, למשל לייצור גבינות, והם ממלאים תפקידים חשובים בפעילות מערכת העיכול שלנו. ועם זאת, כשאנחנו חושבים על חיידקים עולים בדעתנו בדרך כלל מחוללי המחלות שביניהם. כשאדם נדבק בחיידק מחולל מחלה, הטיפול המקובל הוא אנטיביוטיקה, אבל לפעמים חיידקים מפתחים עמידות לתרופה והזיהום מסרב להחלים. במקרה כזה ייתכן שאפשר לגייס נגד החיידק המסוכן צבא של לוחמים קטנים ומיומנים – חיידקים אחרים.
גילוי הפניצילין לקראת אמצע המאה העשרים שינה מהיסוד את הגישות הרפואיות לטיפול בזיהומים חיידקיים, שעד אז התבססו בעיקר על תרכובות כימיות רעילות. השימוש הנרחב שנעשה כיום באנטיביוטיקה מוביל להתפתחות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקות הקיימות, ומחייב חוקרים לחפש כל הזמן חומרים אנטיביוטיים חדשים שפועלים במנגנונים אחרים. כשאנטיביוטיקות לא עובדות, פצעים וזיהומי עור עלולים להפוך לכיבים כרוניים. התופעה נפוצה במיוחד אצל חולי סוכרת, ומסכנת את חייהם ואת בריאותם של רבים מהם. חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה מצאו אפיק טיפול חדש בפצעים כרוניים: שימוש בחיידקים שמסייעים להחלמה.
מלחמה זעירה
במעבדה של אליזבת גרייס (Grice) בפנסילבניה חוקרים כבר תקופה לא קצרה את אוכלוסייה החיידקים (מיקרוביום) החיים בפצעים. הם מצאו כי רבים מהחיידקים הללו לא מחוללים מחלה כלל, אך עד כה לא נבחנה יכולתם לסייע בריפוי מחלות שגורמים חיידקים אחרים. כשמינים שונים של חיידקים חיים אלה לצד אלה, מתפתחים ביניהם יחסי גומלין, ובמקרים רבים הם מפתחים מנגנונים שמאפשרים להם להתמודד עם השפעות סביבתיות בלתי רצויות מצד שכניהם. לפיכך, אולי יש בפצעים חיידקים שמסוגלים להיאבק בסביבה שגורמת לזיהום, ואולי אפשר להיעזר בהם לריפוי הפצעים.
במחקר החדש השתמשו החוקרים בחיידק Alcaligenes faecalis, שנפוץ בפצעים של חולי סוכרת, ובדקו את השפעתו על תהליכי ההחלמה של זיהומי פצעים אצל עכברים סוכרתיים. הם מצאו כי נוכחות החיידק האיצה ושיפרה את החלמת הפצעים של העכברים החולים, במיוחד בימים הראשונים אחרי הפציעה.
החוקרים התמקדו באפיון של תאים בשם קרטינוציטים, שמרכיבים את רוב השכבה החיצונית של העור (האפידרמיס) אצל בני אדם. התאים האלה משמשים להגנה מפני מפגעים סביבתיים כמו התייבשות, קרינה על-סגולה וזיהומים חיידקים ונגיפיים. הם גם שותפים לתהליך ההחלמה של פצעי עור, על ידי כך שהם נודדים אל האזור הפצוע וסוגרים את החור שנוצר. החוקרים מצאו כי השריה של הפצע בתמיסה המכילה את החיידק עודדה את תאי העור להתחלק ולנדוד אל הפצע. כך השתפר קצב ההחלמה, דבר שיכול למנוע התפתחות של פצע כרוני.
כדי להבין את המנגנון הביולוגי שמסייע לפצע להחלים חשפו החוקרים את פצעי העכברים לשלוש תמיסות שונות: האחת בלי שום חיידקים, השנייה עם חיידקים מחוללי מחלה והשלישית עם חיידקי A.faecalis. סקירה של מולקולות ה-RNA בתאי העכבר, שמעבירות למנגנוני התא הוראות לייצור חלבונים ספציפיים, העלו כי A. faecalis צמצם את ייצורו של חלבון מסוים, ואילו החיידק מחולל המחלה דווקא הגביר את יייצורו. החלבון הזה גם נפוץ מאוד אצל חולי סוכרת, ומעל כמות מסוימת הוא יוצר שכבה חלבונית שמקשה על תאים קרטינוציטיים להגיע לפצע. ניסוי נוסף הראה שהוספת החלבון לפצע הפריעה לו להירפא.
אם כן, המאמר הראה כי החיידק Alcaligenes faecalis אכן מסייע להחלמת פצעיהם של עכברים חולי סוכרת, ושהוא עושה זאת, בין השאר, על ידי צמצום פעילותו של חלבון מסוים בתאים מסביב לפצע. תהליך דומה נמצא גם בדגימות עור שהתקבלו מחולים אנושיים: המחקר גילה כי החיידק מאזן את פעילותם של חלבונים ששכיחותם גבוהה במיוחד אצל חולי סוכרת ושמעכבים את תהליך הריפוי. בכך הוא משפר את יכולתם של תאי העור הנחוצים להחלמת הפצעים להתרבות ולהגיע אל אתר הפצע. מדובר בצעד חשוב בחקר השימוש בחיידקים לטיפול בפצעים כרוניים.
https://davidson.weizmann.ac.il/
