בין השנים 1998 ו- 2015, נצפתה ירידה משמעותית יותר בסיכון לתמותה לאחר אוטם שריר הלב, שבץ ותסחיף ריאתי בקרב המטופלים בדיאליזה בהשוואה לכלל האוכלוסייה. ייתכן וההפחתה בסיכון קשורה לטיפול טוב יותר שניתן טרם הדיאליזה ובמהלכה.
מחקר הקוהורט בחן מגמות בשיעורי התמותה עקב אוטם שריר הלב, שבץ ותסחיף ריאתי בקרב מטופלי דיאליזה בהשוואה לכלל האוכלוסייה. שיעורי התמותה הושוו בשלוש נקודות זמן (1998-2003, 2004-2009, ו- 2010-2015).
בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, הסיכון לתמותה פחת באופן משמעותי יותר בקרב המטופלים בדיאליזה, ככול הנראה כתוצאה משיפור הטיפול שניתן טרום הדיאליזה ובמהלכה.
