כמה אנשים עדיין מתהלכים בינינו עם מוח מעורפל, מה אפשר לעשות עם נוגדנים של מחלימים והאם הסגרים הזיקו יותר משהועילו? ● למומחים לווירוסים ולמחלות מידבקות יש כמה מסקנות.
חמש שנים עברו מתחילת הסגר הראשון של הקורונה. לפעמים נראה שהכול השתנה ולפעמים נדמה שהכול נשאר אותו דבר. בתקופת המגפה, העולם השקיע משאבים אדירים בחקר של וירוסים והתפשטות מגפות, והצטער שלא עשה זאת קודם. אבל הזמן עבר, הקורונה דעכה, והתקציבים הוסטו חזרה לתחומים קלאסיים כמו סרטן והשמנת יתר, כדי שנוכל לשוב ולהצטער על כך במגפה הבאה. מה בכל זאת למדו מדענים מהאירוע הענק הזה?
הווירוס נעלם, אבל המחלה לא עוברת. העדויות על התופעה הזאת, שזכתה לשם “לונג קוביד”, הלכו והצטברו, וברחבי העולם נפתחו מרפאות שמטרתן לטפל בחולים שהתמודדו עם מה שנראה היה כנכות בלתי הפיכה. האם עדיין מסתובבים בינינו אנשים עם לונג קוביד?
ד”ר יניב דותן, מנהל מכון ריאות בבית החולים רמב”ם, מספר שמרפאת הלונג קוביד במקום נסגרה. “הרוב החלימו, ואחרים הפסיקו להגיע כי התייאשו מכך שאין לנו איך לעזור להם”, הוא אומר ומעריך שכיום יש בישראל כמה אלפי מטופלים שסובלים מתסמונת רחבה שכוללת תשישות כרונית, הפרעות בריכוז, בשינה ובזיכרון, וגם כאבים מפושטים.
מאת: גלי וינרב
באדיבות: גלובס
